מה זה אתה אומר? אנחנו כבר מתחתנים מעשר שנים! איזו אהובה? לי מספיקה גם אתך!
רונית לא ידעה מה לעשות. היא הרגישה במרקם העור שגבר שלה רודף אותה מאחורי הגב. חוסר הוודאות גרם לה ללחץ, ובסופו של דבר היא החליטה לשוחח איתו בפשטות.
שאלתה אם זה נכון, אבל הוא השיב רק:
מה זה אתה אומר? אנחנו כבר מתחתנים מעשר שנים! איזו אהובה? לי מספיקה גם אתך!
היה נראה כאילו יאיר מדבר ביושר. רונית לא מצאה פגם בחיוכו, במילותיו או בעיניו, אבל משהו עדיין לא נרגע.
רונית לא הייתה מהן שמסתפקת במזל, ולכן החליטה לחפור עד שתגלה את האמת. איך?
אחרי שקראה כמה עצות באינטרנט, היא החליטה תחילה לבדוק את הטלפון של יאיר, אבל לא מצאה שם דבר מעניין רק כמה שיחות ריקות עם חברות ילדות, מה שלא רגש אותה. סתם!
הסיסמא של הטלפון לא הוצבה מעולם. אין מה להסתיר אין שיחות סודיות, אין הודעות נעלמות. כאילו מלאך בגוף.
לפעמים רונית הרגישה שהיא מדמיינת, אבל בכל פעם שיואב מאוחר מהעבודה, היא חשה שמשהו לא בסדר.
החברה הטובה שלה תמיד אומרת:
זה רק הנחות שלך! יאיר אוהב אותך ולא יסתכל על אף אחת אחרת! אתה רק מקלקל את זה עם החשדות!
רונית לא הקשיבה לה. הלב שלה אמר אחרת, והיא לא יכלה לחלוק את יאיר עם אישה אחרת.
יום אחד היא החליטה לבדוק אותו במשרדו, לבדוק אם הוא מתעסק עם נשים שם. כאשר ראתה אותו, הוא נאנח בקול ונטל עצמו, כאילו הוא מתבייש. הוא התנצל לבסוף, והסכים לסלוח מהר.
החיים נראו טובים בית מלא, שני ילדים גדלים, הכל קורה כרגיל. אבל רונית חיפשה הרפתקאות באותו היום החמישי של החודש.
כמו שאומרים: מי שמחפש, תמיד ימצא! רק שהיא עדיין לא הצליחה.
בפועל, רונית הייתה מודאגת, כמו הרבה נשים בגיל שלושים שמפחדות להישאר לבד עם שני ילדים.
היא נראתה רגועה מבחוץ, אבל בפנים הכל נשרף.
לא מצאה שום רמז אצל יאיר לא ריח של בושם זר, לא שינוי במראה או באורח החיים, אבל היא עדיין הרגישה שמשהו לא בסדר.
אם לא היה המקרה, רונית אולי לעולם לא גילתה את האמת. האם זה היה מצויה או אמיתית? נמשיך לעקוב.
כשבנה הצעיר נכנס לכיתה א’, רונית החליטה ללמוד לנהוג. היא חזרה לשיעורים אחרי עבודה, שלושה חודשים אחרי עבר את המבחנים וקיבלה רישיון נהיגה.
הבעל היה כל כך גאה שהיא קיבלה רכב קטן, אבל בחשאי הקנה רכב אודיי כדי שלא תבקש ממנה לרכב איתו. הוא חשב שהיא עדיין צעירה מדי, ואומר לה שתצטרך לצבור ניסיון קודם.
יום שבת, רונית קמה מוקדם משגרת וחשבה להכין פאי חצילים ועוף למשפחה כולם אוהבים אותו. לא הייתה קמח, אבל חוץ מהקור והשלג היא כבר למדה לנהוג בחורף, אז חצתה לחנות. כשהגיעה למכונית, היא לא הצתה. חזרה הביתה בעוד כולם ישנו, הלכה בשקט כדי שלא להעיר מישהו.
לא היה לה חשק ללכת ברגל בקור, אז היא החליטה לשטוף את המכונית של יאיר בלי לשאול. היא חשבה שאם תיסע כמה קילומטרים, הוא אפילו לא יבחין.
קיבלה את המפתחות ויצאה לרחוב. בזמן שהמכונית התחממה, היא פתחה את חציית החלון ונכנסה למגירה, שם ידעה שמי שם מגבונים. בטעות נגעו במשהו ונפל על הרצפה.
היא הרימה ומצאה טלפון. אבל זה לא היה של יאיר. היא לא הכירה את המכשיר, אז לחצה על הכפתור והדלקה.
הודעה הראשונה הייתה מאישה בשם סארה:
אהובתי, כמה מתגעגעת אלייך! בואי אליי מהר! מחכה לך בכיליון עיניים!
רונית קפצה מהפתעה, כי לא היה סיסמא, והיא קראה את השיחה. המכתב היה ארוך כמו חיי נצח.
התברר שיואב עובד עד חמש בערב, וחוזר הביתה רק בשעה שבע. רונית לא חשבה לבדוק מתי הוא חוזר.
מתברר שכל ערב הוא פוגש את סארה לשעה, ואז חוזר הביתה כאילו כלום לא קרה, ושולח לה הודעות שיראתה לא שמעה מעולם.
התמונה של סארה הייתה של אישה מבוגרת, כארבעים, והייתה לה תחושת רצון לא ריאלית.
רונית התפרצה בכעס.
בזמן שהיא הייתה בדרך למכונית, היא ראתה את יאיר יוצא מהבניין. היא השאירה פתק שהייתה במכולת, והוא כנראה ניסה להשתמש ברגע הזה ולשלוח עוד הודעה לסארה.
רונית נזכרה כמה פעמים יואב ירד למכונית בערב שכח ארנק, חיפוש אחר משהו, תמיד בחוץ, וחוזר מהר, ולכן היא לא חשדה.
יאיר ראה את רונית בנהגתו, ואלף אליה:
מישהו נתן לך רשות? לא הסכמנו על זה!
רונית נעלמה, חזרה למצב של כעס והאיצה את הרכב לאחור, לחצה חזק על הגז. הרכב זינק אל האבר הברווזי מאחורה. היא הרגישה הקלה קלה.
היא יצאה מהרכב, הביטה ביוֹאֹ שֶׁהִתְמַהֲם, והקריאה:
לך אל האישה שלך! נראה איך אתה תנהל בלעדיי, בלי בית ובלי מכונית! תעזוב! שלא העיניים שלי יראו אותך!
היא זרקה את מפתחות האודיי של יאיר בערימה גדולה והלכה הביתה.
הבנים כבר קמו, לא ידעו מה קורה. אחרי כמה דקות יאיר ניסה להיכנס, אבל רונית נעלמה את הדלת בכביסה ולא אפשרה לו להיכנס.
לך אל האישה שלך! תשכח את הדרך אלי! קראה בקול רם לכל הבית.
יהי על יאיר הולך בנעלי בית, בחולצה ובמעיל, אל סארה. הוא חשב להציל, לחמם, אבל היא לא הייתה שם.
סארה פתחה את הדלת ושמעה קול של גבר:
מתוקה, אתה מגיע? אני כבר מחכה!
היא רק הסתכלה עליו במבוכה וסגרה את הדלת לפניו.
יאיר נאלץ ללכת לבית אמו, שהייתה רק כמה רחובות משם. מרינה, אם של יאיר, פתחה את דלתה והבינה מיד מה קורה. היא קיבלה אותו, חיממה, האכלה, הקשיבה לסיפור על האישה הרעה שהוציאה אותו מהבית, ונתנה לו עצה:
אל תדאג, בני! מי ידע שהרתי שלך תתבטא ככה? עוד חג יגיע על השכונה שלנו! אתה רק בן שלושים וחמש! תמצא אהבה חדשה, תאמין לי!
כך יאיר נשאר גר באמה. הוא החליט להתחיל מחדש, שמח שהוא חופשי, עד שהבין שעם תביעת מזונות רונית, החיים החדשים יהיו קשים. ברוך שהאמא שלו לא עזבה אותו, אחרת הוא היה נעלם לחלוטין.
אם אתם רוצים שלא לפספס סיפורים מעניינים נוספים, תעקבו אחרי העמוד! השאירו תגובות, לייקים, זה נותן לנו כוח להמשיך לכתוב. חברים, אם אתם רוצים עוד סיפורים, כתבו בתגובות ואל תשכחו ללחוץ על הלייק זה מעודד אותנו!
