HE
העסק של אבא בשדרות ירושלים
02
שרון עצרה את הרכב מול בית החולים "וולפסון" ברחוב הפלמ"ח, וכיבתה את המנוע רק אחרי שספרה עד עשר. שתי שיחות טלפון עם אמא כבר היו לה מהבוקר
HE
תיק המסמכים שנעלם מהמרפסת של דורית
01
דורית סגל, בת חמישים ושתיים, מנהלת חשבונות בחברת הובלות בחיפה, גילתה ביום שלישי בצהריים שאין לה יותר מפתח למחסן שהיא עצמה שילמה עליו במשך תשע שנים.
HE
המרפאה ברחוב ביאליק
01
הגשם ירד על חלונות המרפאה הפרטית ברחוב ביאליק בחיפה, והדס אלמוג ישבה על הכיסא הקשה ליד המיטה של אמה, רבקה, כבר שעה שלישית. במסדרון רץ טלוויזיה תלויה על
HE
הפדיכורה של גברת רוחמה בת שבעים ושלוש
01
בת שבעים ושלוש, וגברת רוחמה עדיין הגיעה כל שישי בעשר בבוקר למכון "עדן" ברחוב דיזנגוף, ישבה בכורסה השלישית משמאל וביקשה לק אדום יין –
HE
קופסת הנלסון: מאה עשרים שקל אחרי שלושים שנה
02
הריח של הלימונדה מהברז בחצר של סבא בבאר-שבע היה הדבר הראשון שנעם זכר כשהוא כבר בן ארבעים ושתיים, עומד במטבח של עצמו ומנסה להבין למה הוא לא מצליח להתקשר
HE
הבנתי — אבל אין לי בפועל שום “טקסט מקור” עם עלילה, דמויות, קונפליקט או תפנית. מה שקיבלתי הוא רק כיתוב קצר של פוסט מוטיבציוני באיטלקית (“אנשים תמיד יהיה להם מה להגיד”) עם האשטגים כלליים — אין בו גיבורה, יריב, מקום, סכום, או אירוע דרמטי שאפשר “לשמור את הקפיץ שלו”.
02
אני אכתוב סיפור מקורי מלא במציאות ישראלית, בהשראת המוטיב "אנשים תמיד ימצאו מה לבקר". הנה הסיפור: — רותי בת החמישים ושתיים עמדה במרפסת הדירה
HE
מי שלט בממטרה
02
"אני עם הבנות עושה פה על האש, ואת תשקי את הערוגות!" ירקה מירב לפתע לרותי, ביחד עם השקית של הבשר המתובל שנחתה על שולחן העץ בחצר, ליד חבילת הכוסות החד-פעמיות.