יומן, 26 ביוני 2026 מריאן, תתפקסי! על מה את מדברת כשאת מתכננת נישואין? קראה לי אמא, מתכוונת את הבלרינה על הכתף. תספרי לי, למה מר יוסי לא מתאים לך?
אני בת 58. בתור קופאית במכולת בתל אביב, יום אחד קלטתי אישה שמביטה במכנסיים שלה כאילו היא מתכננת לברוח, ואז ראיתי כמה עלה לי המחיר של האושר שלי.
58שנתי, 28ספטמבר2026 יומן אישי היום נכנסתי למכולת במרכז חיפה כדי לקנות חלב. בקופה עמדה אישה שהכרתי לפני שלושים שנה האישה שהוציאה אותי מהנישואין הראשונים שלי.
58 år gammel i dag. Jeg stod ved kassen i det lille supermarked på Nørrebro, da jeg genkendte en kvinde, jeg havde været med til at rive mit eget liv i
Jeg er nu 58 år gammel, men minderne om den dag, hvor jeg stod ved kassen i den lille købmandsbutik på Nørrebro, er stadig så klare som om det var i går.
הייתי בן חמישים וארבע, גר בטבריה, גרוש עם בת בוגרת. אלימות של פרידה, תשלומי מזונות שהפסקו לפני כמה שנים, לשעבר שגרה בחיפה ומסדרת את חייה בצורה שלמה.
יעקב, חמש שנים חיכינו. חמש. הרופאים אמרו שאין לנו ילדים. והנה יעקב, תסתכל! נעצרתי בפתח השער, חיבקתי מרה של האמת בעיניים. בעל הבית, בלתי מושלם, עבר את הסף
**Kære dagbog 26. juni 2026** I dag gik helt galt på indkørslen ved vores lejlighed i Nørrebro. Jeg hørte kun et svagt klirren, da en plastpose væltede
נהגתי כבר שלוש שעות, והכביש היה ריק, רטוב וחשוך. בנובמבר בארץ שלנו השמש שוקעת מוקדם, והייתי ממהרת להספיק להגיע לפני החשכה. ברדיו מתנגנת שירה ישנה, החימום
Anton! Hvorfor står du på betonen uden jakke?! Poserne toppede på trappen. En karton med mælk rullede ned, klirrende mod betonen, men Lene hørte den ikke længere.