עוד לפני שהכריזו על העלייה לרכבת, אורי כבר עמד על הרציף. אחרי שבוע של נסיעת עסקים הוא חזר הביתה. הוא נכנס לקרון, איתר את הדרגש התחתון שלו, ובעודו מסתדר
נועה הביטה במסך הטלפון. תמר שלחה הזמנה לצ’אט הקבוצתי: “בנות, מחכה לכן בשבת ב-18:00 בבית הקפה ‘נענע’. יהיה כיף!”
היום קיבלתי הודעה מיובל, חבר טוב מהעבודה. הוא שלח הזמנה לקבוצת וואטסאפ: “חברים, מחכה לכם בשבת ב-18:00 בקפה ‘תמרה’ בתל אביב. הולך להיות כיף!”
Jeg hedder Ditte Holm. Og efter femten års ægteskab med Thomas Rasmussen stod jeg i gangen i vores lejlighed på Nørrebro og fik at vide, at at være sammen
Kære dagbog, i dag sagde min kone, Jytte Holm, det i gangen i vores lejlighed i København, mens hun holdt min kuffert. “Forstår du, Mads, med dig er jeg
Jeg, Anders Bjerre, sagde til min kone, Rikke Bjerre: “Rikke, for mig er du som en gammel, behagelig sofa. Behagelig og tryg, men uden gnist.
— את מבינה, תמר, איתך זה כמו עם ספה ישנה ונוחה. נוח, בטוח, אבל בלי שום ריגוש. ומעיין? היא עקבים גבוהים. ניצוץ. חיים. יונתן אמר את זה במסדרון של הדירה שלנו
יעל הביטה במסך הטלפון. שני שלחה הזמנה לצ’אט הקבוצתי: “בנות, אני מחכה לכן בשבת בשש בערב בקפה ‘הרימון’. יהיה כיף!”
את מבינה, יעל, איתך זה כמו עם ספה ישנה ונוחה. נוח, בטוח, אבל בלי שום ריגוש. ואגם רוזן — היא עקבים. ניצוץ. חיים. איתי לוי אמר את זה במסדרון הדירה שלנו בתל
Det er en af de historier, man stadig fortæller her i landsbyen. Det skete for mange år siden, men det er som om, det var i går. En ung enke ved navn Rikke