היום, כשיושבתי על הספסל הישר של החצר, השמש החמה של הַבִּיר מלטפת את פניי, נזכרתי כמה זמן עבר מאז קפאתי במזגהחורף הקשה של שעון החיים. רק אלוהים יודע איך
Kære dagbog, I dag sad jeg, Anine, i min lille køkkenstol og tænkte over, hvad Arne netop sagde til mig. Han havde den rolig stemme, som om han fortalte
במחלקת העסקים של הטיסות שלטו מתחים כבדים. הנוסעים ניבו מבטים עוינים כלפי האישה הקשישה שכשהתיישבה במקומה, אך קפטן המטוס פנה אליה ברוך לפני סיום הטיסה.
Døren åbner Bodil ikke med det samme. Hun holder nøglerne i hånden, som om hun ikke genkender ringetonen. Kappen er våd, paraplyen drypper, og på mælkeposen
זוכרת איך, לפני שנים רבות, נאלצתי לשמוע את קולה המתוסכל של בתהבית, תמרה, קוראת לי בקול חסר רוח: איך את מתכוונת למכור?! היא קראה בפחד, מביטה אליי, אל בני. איפה אשאר?
Eksplosion Et brag, der ryster hele bygningen Mørke Mørke Endelig begynder mørket at løfte sig. En stemme bryder tavsheden: Sidsel, det er redningsholdet
היי, קוראים לי יוסי, בן 54, גר בתלאביב, גרוש עם בת בוגרת שכבר לא מתגמלת לי במזונות. אשתי הקודמת גרה בחצירות, חיה די נוח, ובכל זאת אני מרגיש שהקפדתי על
אני נוהגת את המכונית כבר שלוש שעות, והכביש ריק ובזמן חורף נזיל. בחודש נובמבר בישראל החשכה יורדת מוקדם, ואני ממהרת כדי להגיע לפני החשכה. ברדיו מתנגנת מוזיקה
18אוגוסט2026 יום חמישי, יומיים אחרי פגישה שכל כך רציתי לשכוח «למה אני צריכה להיות מטפלת של “סבא”? מה את רוצה ממני? דירה? מכונית?
היום, יום שלישי, 12 ביוני 2026 אני, אֵיתָן כּוֹהֵן, בן 56, גר עם בת זוגי, תְזוֹפִיָה לוי, בת 43, בדירת שני חדרים בפריפריה של ירושלים כבר שלוש שנים.