שבו! אין לנו משׁת בחוץ! אמר לי בטון רגוע, יותם. כן, יש מישהו בדלת! קפצה תמר מהספה, קפאה במקום. תן לזה, השיב יותם. ומה אם זה מישהו חשוב? שאלה תמר. אולי עניין דחוף?
היום חזרתי מהאירוע העסקי שנמשך עד השעות הראשונות של הבוקר. באיטיות פתחתי את הדלת של דירתנו בתל אביב, וראיתי את אשתי יעל נרדמת עמוק, כשלצידה היה רק החולצה שלה.
אחת הבקרים, אורן קרא לאורלי בשם הילה. זה קרה לפני כמה דקות. הוא התקרב אליה, חיבק אותה לחזק ולחש באוזנה: בוקר טוב, הילה. ולאחר מכן נרדם בחיוך, ממשיך לישון.
Hey, du skal lige høre, hvad der gik for mig i sidste uge. Så jeg og Mikkel, min mand, vågnede sådan en morgen, og han lænede sig ind til mig, krammede
Hej ven, jeg må lige fortælle dig, hvad der skete i går hjemme hos mig. Så jeg vågnede om morgenen og hørte min mand, Søren, lægge sit hoved på mig, krammede
Det første forræderi, jeg oplevede som barn, blev et levetema, jeg aldrig glemte. Jeg, Poul, var altid usikker på grund af min lave vækst.
יואב היה בן ארבע עשרה, והעולם כולו היה נגדו או יותר נכון, אף אחד לא רצה להבין אותו. שוב אותו משוגע! ניבחה דודה רונית מהקומה השלישית, חוצה במהירות את החצר המשותפת.
היי, רוצה לספר לך מה קרה לי אתמול בבוקר, אז תקשיבי. הבוקר הקודם, אני מתעוררת ומגלה שהבעל שלי, אורי, קרא לי בשם אחר “שירה”. הוא נגע בי, חיבק
Jeg åbnede døren og så en grædende, ung kvinde stå i gangen. Hun havde en krøllet frakke på, og hænderne skælvede. Goddag jeg er forlovet med jeres søn.
**Dagbog, 27. juni 2026** Jeg gik ud i gangen og åbnede døren, hvor jeg stod ansigt til ansigt med en ung kvinde, der tydeligt var i tårer.