יואב היה בן ארבע עשרה, והעולם כולו היה נגדו או יותר נכון, אף אחד לא רצה להבין אותו.
שוב אותו משוגע! ניבחה דודה רונית מהקומה השלישית, חוצה במהירות את החצר המשותפת. אם אםאמא מגדלת לבד, תראו מה ייצא!
יואב הלך ברחוב, ידיו שקועות בכיסי הג’ינס המגרדים, והעמיד פניו שלא שומע. אף על פי שלא שמע, הוא שמע היטב.
אמא שלו עבדה עד שעות הקטנות של הלילה. על משטח המטבח נרכבה הפתקה: «קציצות במקרר, חמם». והשתק. שתיקה תמידית.
זה היה היום שבו יצא מבית הספר, לאחר שהמורים ערכו שוב שיחה על התנהגותו. הוא ידע שהוא הפך לבעיה של כולם, אבל מה? למה לשים לב?
היי, בחור! קרא אליו דוד אלימלך, השכן מקומה ראשונה. ראית פה כלב הולך על רגל אחת? צריך להוציא אותו.
יואב עצר והביט סביב.
לקראת פחי הזבל, שוכב כלב בוגר, פרוותו חומה עם כתמים לבנים. הוא נעמד דומם, רק עיניו עקבו אחרי האנשים עיניים חכמות ועצובות.
תפסיקו אותו! קראה דודה רונית. בטח הוא חולה!
יואב התקרב. הכלב לא תזז, רק הזיז בזעף בזנבו. ברגל האחורית היה פצע פתוח, מדמם.
מה אתה עושה? אמר דוד אלימלך ברעש. תפסיק, קח מקל ותגרש אותו!
פתאום משהו קרע בתוכו של יואב.
אל תתקרבו אליו! קרא בקול חד, משקיף אל הכלב. הוא לא מזיק לאף אחד!
דוד אלימלך נדהם. טוב, מצאת שמר!
ואני אשמור! התיישב יואב לצידו, משטיח ידו בעדינות. הכלב ניב, נענע את האף והזיז בקלות את ראשו על ידיו.
חום זרם בחזהו של הילד. בפעם הראשונה מזה זמן רב מישהו פנה אליו בטוב לב.
בוא נלך, לחש יואב לכלב. תבוא איתי.
בבית, יואב הכין לכלב מקום לשינה מתוך מעילים ישנים בפינת חדרו. אמא שלו הייתה בעבודה עד הערב משמעות הדבר שלא יהיו קריאות וקוצים.
הפצע ברגל נראה גרוע. יואב פתח מחשב, חיפש באינטרנט מידע על סְיוע ראשוני לבעלי חיים, קרה מילה אחרי מילה, קימפץ על מונחים רפואיים, והקפיד לזכור כל פרט.
צריך לשטוף בחומר חמצן, הלח, מחפש בחופה ביתית. אחר כך לטפל באיזוד. רק בזהירות, שלא יכאיב.
הכלב נשכב בשקט, הציב את הרגל הפצועה על ידו. הוא הביט ביואב בטוב לב כאילו מעולם לא קיבל כזו תשומת לב.
איך קוראים לך? יואב קשר את תחבושות. חום, נכון? קוראים לך חום?
הכלב ניב בקול נמוך כאילו אישר.
בקרב ערב, אמא חזרה הביתה. יואב התכונן למריבה, אך היא הסתכלה ברגיעה על חום, נגעה בתחבושת.
בעצמך קשרת? לשכה בחשק.
כן, מצאתי במחשב איך לעשות זאת נכון.
מה תגיד לו לאכול?
אחשוב על משהו.
היא הביטה בילד במשך זמן, ואז לתוך הכלב שמקיש לה על היד.
מחר נלך לווטרינר, החליטה. נבדוק מה קורה ברגל. וכבר חשבת על שם?
חום, השיב יואב בחיוך.
בפעם הראשונה בחודשים, בין הם לא היה קיר של חוסר הבנה.
בבוקר, יואב קם שעה לפני השעה הרגילה. חום ניסה לקום, מצמרר מכאוב.
שכב על הגב, הרגיע הילד. מיד אביא לך מים, ואז אוכל.
בבית לא היה מזון לכלבים. הוא נאלץ לחתוך קציצה אחרונה, לשפוך על לחם חלב. חום קיבל בקושי, אך בלע בזהירות, ליקק כל פתית.
בבית הספר, יואב לא התווכח עם המורים, אלא חשב רק על חום האם הוא סובל? האם הוא משועמם?
היום אתה נראה שונה, הרימה המורה במבט מבולבל.
יואב השען בכתפיים. הוא לא רצה לספר זה היה מצחיק.
אחרי הלימודים, הוא רץ הביתה, מתעלם ממבטי השכנים המרוצים. חום קיבל אותו בקול זעיר, כבר יכל לעמוד על שלוש רגליים.
רוצה לצאת לרחוב? יואב כרת חבל, עשה רצועה. רק תיזהר ברגל.
במגרש התרחשה תקרית בלתי צפויה. דודה רונית, שראתה אותם, כמעט נשקפה:
איך אתה גורר אותו הביתה! יואב! אתה בטוח בטירוף?!
מה בזה? השיב הילד בנינוחות. מרפא אותו. הוא יתאושש בקרוב.
מרפא?! יצאה שכנה. מאיפה אתה לקח כסף לתרופות? גונב מאמא?
יואב כיווץ ידיו, אך שלט בעצמו. חום נלחץ ברגלו, כאילו חש במתח.
לא גונב. זה הכסף שלי. חסכתי על ארוחות, לחש בשקט.
דוד אלימלך נענע בראשו:
ילד, אתה מבין שלקחת עליך אחריות על חיים? זה לא צעצוע. צריך להאכיל, לטפל, לצעוד איתו.
כל יום הפך לטיול. חום החל להתאושש, רץ, אם כי עם ליחת קלה. יואב לימד אותו פקודות באורך שעות, בסבלנות.
שבו! כל הכבוד! תן לי paw! בדיוק כך!
השכנים צפו מרחוק, חלקם צחקו, חלקם הנהו. יואב לא שם לב לשום דבר חוץ מהעיניים המסורים של חום.
הוא השתנה. לא מיד, אלא לאט. הפסיק להיות גס, החל לנקות בבית, הציונים שלו השתפרו. מצא מטרה. וזה רק ההתחלה.
שלושה שבועות אחרי, קרה מה שיואב פחד ממנו ביותר.
הוא חזר מהטיול של ערב יחד עם חום, כאשר מתוך מחסני הרכב ברחו חבורה של כלבים משוטטים. חמשהשישה כלבים רעבים, זועמים, עם עיניים בוערות בחושך. המנהיג, כלב שחור ענק, נחת והראה שיניים.
חום נסוג באופן אינסטינקטיבי מאחורי יואב. הרגל עדיין כואבת, הוא לא יכול לרוץ כמו לפני. הכלבים הרגישו את החולשה.
אחור! קרא יואב, מרים רצועה. פנו משם!
הקבוצה לא נעים. היא הקיפה אותם. המנהיג נחרר קבוע, מתכונן לקפוץ.
יואב! קולה של נשים מהקומה למעלה נשמע. ברוח! שחרר את הכלב וברח!
הייתה זאת דודה רונית, שצפה מהחלון. מאחוריה עוד כמה פרצופי שכנים.
אל תתנהג כגיבורים! קרא דוד אלימלך. הוא פצוע, לא יברח!
יואב הביט בחום. הוא רעד, אך לא ברח. הדבק ברגל המארח, מוכן לחלוק כל גורל.
הכלב השחור קפץ ראשון. יואב סגר את עצמו בידיו, אך הפגיעה נגעה בכתפו. שיני הכלב חדרו במעילי, הגיעו לעור.
וחום, למרות הרגל הפצועה והפחד, קפץ להגן על יואב. נקרע בתוכו לשיניים של המנהיג, ניסה לשמור עליו בכל גופו.
הקרב התחיל. יואב התנגד ברגליים, בידיים, ניסה להגן על חום משיני הכלבים. הוא קיבל נשיכות, קרעים, אך לא נפל.
אלוהים, מה קורה! קראה דודה רונית מהקומה למעלה. אלימלך, תעשה משהו!
דוד אלימלך ירד במדרגות, תפס מקל, חבל ברזל מה שהיה בידו.
החזק, בחור! צעק. אני מגיע לעזור!
יואב נחת על האספלט, מחבק את חום. שניהם מדממים, רועדים, אך עדיין בחיים.
בני, אמרה אמא, מתיישבת לצידו, בוחנת את הקרעים. כמה הרתעת אותי.
לא יכולתי לעזוב אותו, אמא, לחש יואב. מבין? לא יכולתי.
מבינה, השיבה בעדינות.
דודה רונית ירדה אל החצר, התקרבה והביטה ביואב כאילו בפעם הראשונה.
בחור, אמרה מבולבלת. אולי תפסת כאן… על כלב.
הוא לא על כלב, התערב דוד אלימלך. הוא על חבר. מבינים את ההבדל, קלאודיה?
השכנה קיבלה ראש מצופה. דמעות זלגו מהלחיים.
בואו נלך הביתה, אמרה האמא. נטפל בפצעים. וגם בחום.
יואב קם בקושי, אחז בחום בזרועותיו. חום ניגן בחליל, זנבו רעד בעדינות שמח שהאדוני כאן.
תחכו, עצר דוד אלימלך. מחר נלך לווטרינר?
נלך, השיב יואב.
אני אקח אתכם במכונית. ואראה על הטיפול הוא גיבור אמיתי.
יואב הביט בהפתעה בבושה.
תודה, דוד אלימלך. אבל אני בעצמי.
אל תתווכח. תגיד לה אחר כך משלם, ומדלה. בינתיים אנחנו גאים בך. נכון?
השכנים הנהו בשקט.
חודש עבר. ערב של חורף, יואב חזר ממרפאת החיות, שם הוא מתנדב בסופי שבוע. חום רץ לצידו הרגל נרפאה, הליחת כמעט נעלמה.
יואב! קראה דודה רונית. חכי!
הילד עצר, מוכן לנודד. אך היא נענעה לו שקית של מזון יקר לכלבים.
זה לחום, אמרה בחיוך מבולבל. מזון טוב, יקר. אתה דואג לו כל כך.
תודה, דודה רונית, השיב בכנות. אבל יש לנו מזון. אני עובד במרפאה, ד״ר אנה משלמת לי.
קח אותו, תזדקק לו בעתיד.
בבית, אמא הכינה ארוחת ערב. כשראתה את בנה, חייכה:
איך המרפאה? ד״ר אנה מרוצה ממך?
היא אומרת שיש לי ידיים טובות וסבלנות. יואב חיבק את חום בראשו. אולי אגמור להיות וטרינר. רציני בעניין.
הלימודים?
טובים. אפילו מר פטרovich ממדעי הפיזיקה משבח. אומר שאני יותר קשוב.
אמא הנהנה. בחודש האחרון הוא השתנה לחלוטין לא רק התנהגות, אלא גם מטרה וחלום.
את יודעת, אמרה היא, מחר אלימלך יבוא, רוצה להציע לך עבודה נוספת. יש לו מכסחת גידול של כלבים, צריך עוזר.
יואב הסתכל בהפתעה:
באמת? האם אפשר לקחת את חום איתו?
בטח. הוא כמעט כלב משמר.
בבוקר, יואב ישב בחצר עם חום, מתאמן על פקודה חדשה שומר. הכלב ביצע במאמץ, מביט בבעליו בעיניים מסורים.
דוד אלימלך התקרב, התיישב על הספסל הצמוד.
מחר באמת תלך למקסחת?
אלך, עם חום.
אז תנוח מוקדם. היום יהיה ארוך.
לאחר שהלך אלימלך, יואב נשאר כמה רגעים בחוץ. חום הניח את ראשו על ברכיו, נשף בנחת.
הם מצאו זה את זה. ולא יהיו עוד לבד.
