Direkt efter vores datters begravelse presser min mand, Peter Nielsen, mig konstant til at smide hendes ting ud. Men da jeg begynder at rydde op på hendes
אחרי ההלוויה של נועה, הבת שלנו, בעלי לחץ עליי בלי הפסקה לזרוק את כל הדברים שלה. “חייבים להמשיך הלאה,” הוא אמר, “זה רק מביא כאב.”
מיד אחרי ההלוויה של הבת שלנו, בעלי לחץ עליי בעקשנות לזרוק את החפצים שלה. אבל כשהתחלתי לנקות את החדר שלה, מצאתי פתק מוזר: “אמא, אם את קוראת את זה
יומן אישי אחרי ההלוויה של הבת שלנו, בעלי לחץ עליי בעקשנות לזרוק את כל הדברים שלה. אבל כשהתחלתי לסדר את החדר שלה, מצאתי פתק מוזר: “
השער של שמעון לא נסגר מאז הקיץ שעבר. הבריח נתלש כשדחף אותו בכתף, כי הידיים היו תפוסות בדליים. מאז הדלת התנדנדה על ציר אחד, והרוח חבטה בה בלילות, כאילו
Eriks låge havde ikke kunnet lukke ordentligt siden sidste sommer. Låsebeslaget var flækket, da han skubbede den med skulderen, fordi han havde hænderne
השער של אברהם לא נסגר מאז הקיץ שעבר. הבריח נשבר כשהוא דחף אותו בכתף, כי הידיים היו תפוסות בדליים. מאז, הדלת התנדנדה על ציר אחד, והרוח טרקה אותה בלילות
יוסי תקע חתול בשק – ילד השכן ראה במקרההילד רץ לספר לאמא שלו, ובתוך דקות כל השכונה כבר ידעה על המעשה.
השער של יוסף לא נסגר מאז הקיץ שעבר. הבריח התנתק כשהוא דחף אותו בכתפו, כי הידיים היו תפוסות בדליים. מאז התנדנדה הדלת על ציר אחד, והרוח טרקה אותה בלילות
– נועה, תחתמי עכשיו.还剩עשרים דקות לרישום. עמדתי מול המראה בחדר הקטן לכלות, שהריח לק לשיער, בשמים זרים וורדים טריים. מחוץ לחלון רעם גשם יולי, ועל הזכוכית
– Mette, skriv under nu. Der er tyve minutter til vielsen. Jeg stod foran spejlet i det lille brudeværelse, hvor der duftede af hårlak, fremmed parfume









