Life Lessons
נתח של אושר שירה פתחה בשקט את הדלת לחדר של בתה והציצה פנימה. נעמה ישבה על המיטה שקועה במשחקיה, מסדרת את הצעצועים האהובים עליה. ליבה של שירה התכווץזהו יום
יונתן, אני עדיין כאן: סיפור מוזר של אהבה ותקווה על שפת הים יונתן, אני עדיין נושמת. היא החליקה באיטיות לעברו, מים חמימים נוהים אחר גופה. תבטיח לי אל תקבור
אפשר להיות מאושרת גם בלי ילדים? סיפורה של אישה שבחרה בדרך משלה מפגש ששינה את תפיסתי על אושר בבקשה אל תרחמו עליילהפך, אני באמת חווה אושר אמיתי.
המחיר של הגאווה “נועה, את יכולה לסדר לי כמה בגדים להלוות?” הקול של תמר רעד, כשהיא נכנסה לדירה של אחותה, עם תקווה בעיניים. היא עצרה רגע במבואה
נתן, אני עדיין כאן: סיפור אהבה ותקווה על שפת הים נתן, אני עדיין חיה. היא שחתה באיטיות אליו, עיניה מבריקות באור בין ערביים. תבטיח ליאל תקבור אותי לפני הזמן.
דינה, את השתגעת? את יודעת מה יקרה אם רותי תגלה על זה? את תחטפי ממנה מכל הלב! נו, ענת, מה את רוצה שאעשה איתו? לזרוק אותו לרחוב? חבל עליו, מסכן כזה!
החתלתול הקריסטלי שלוש אחיות יושבות ליד החלון… אמא, זה בדיוק כמו אצלכן, נכון? נועה נשפה עמוקות. כמעט. את מתכוונת לישון היום? יש לי עוד עבודה ואני
יומן אישי של ורדית שמואלי אף פעם לא היה קל לאנשים שנמצאים בקצה וגם לא לאלה שמלווים אותם. אני יודעת את זה טוב טוב, אחרי שמונה שנים כעובדת סוציאלית בלשכת
– שלום, יש מישהו בבית? עינת הורידה את הסנדלים ונהנתה מההקלה. יפים, אין מה לומר, אבל כל-כך לא נוחים! נשביתי ליופי, אבל צריך היה לחשוב על ההליכה בחום
היום בדיוק שלוש שנים עברו מאז אותם שטרות של 1,000 ש”ח מונחים בתא הכפפות באוטו שלי. כסף שמעולם לא אגע בו. גם אז היה 14 בפברואר. כל תל אביב השתגעה