שיעורים לחיים
יומן אישי, 18 באוקטובר, תל אביב לפעמים מעשה קטן יכול להרוס קריירה, אבל להציל את הנשמה. אתמול שמעתי סיפור שקרה ממש כאן, באחד המלונות המפוארים בעיר.
שיעורים לחיים
הנברשות מעל אולם הנשפים הגדול עוד התנדנדו מהמהומה, ושפכו אורות שבורים על רצפת השיש המנוקדת שברי זכוכית. מאות עיניים של מיטב החברה מתל אביב עקבו במתח אחרי
שיעורים לחיים
הנברשות התלויות מעל אולם הנשפים המפואר עוד היטלטלו מהמהומה, מטילות זוהר שברירי ורבצבעים על רצפת השיש המכוסה רסיסי קריסטל מנופץ. מאות עיניים של האליטה התלאביבית
תזרקי אותו לרחוב. מצאתי את החתול של השכנה מתחת לגשם, והיא סירבה להציל אותו רותם אף פעם לא חיבבה במיוחד את החתול של השכנה. זה לא שהיה לה משהו נגד חתולים
– בני, אני לא רוצה שתתגרש בגללי! קח אותי לבית אבות! לפני חצי שנה לקחתי אליי את אמא שלי. היא כבר מאוד מבוגרת, בת 83. מאז שאבא נפטר קשה לה לגור לבד במושב.
שיעורים לחיים
הזקן תמיד יושב בשולחן שבע. אותו בית קפה. אותו קפה שחור. אותה שתיקה שקטה כשהוא מביט החוצה מהחלון. המלצריות מכירות אותו בתור מר וינטרוב גבר בעל זקן לבן מסודר
שיעורים לחיים
הפונדק נראה רגיל לגמרי מבחוץ. תחנת דרכים מאובקת על כביש 40, אי שם במדבר הנגב. אור שמש עז חודר מהחלון הקדמי. ספסלים מרופדים באדום. ספלי קפה, צלחות חצי-נאכלות.
יואב טיגן תפוחי אדמה, פתח צנצנת מלפפונים חמוצים. היום שנה מאז שעזבה אותו אילנה. פתאום נשמעה דפיקה בדלת. את באת, חייך יואב כשראה על הסף את שכנתו מירב, והזמין אותה לשולחן.
משנאה לאהבה אלעד שנא כלבים. זה התחיל עוד מאז שהיה תלמיד כיתה א׳, שמנמן, בהיר שיער ומשקפופר, הולך לו עם תיק מנופח מספרים ומחברות, ובעיקול שבין הבניינים
שיעורים לחיים
יומן, יום חמישי, תל אביב היום הזה התחיל כמו כל יום אחר, הרוח מהים מדגדגת לי את הפנים בזמן שאני מערבבת את החמין על העגלה המפורסמת שלי בפינת רחוב העלייה.