Life Lessons

“אני… לא מצליחה לנשום…” המילים בקושי הצליחו לצאת מהשפתיים שלה לפני שהתפוגגו לשקט מוחלט. בהתחלה, אף אחד לא זז. זו הייתה מהמסעדות

תקשיב רגע, יש לי סיפור שממש צריך לספר לך. אילן מרגל הלך הביתה באותו אחר צהריים, ולא היה אמור לגלות כלום. זאת הייתה כל המטרה של ההסתרה. החזרה שלו כבר נדחתה

המקום שלי אמא, מה את עושה?! נעה כמעט בוכה, מביטה איך אמא שלה שולפת מהארון את מעט החפצים שיש לה. השמלה האדומה עם הנקודות, האהובה על נעה, נזרקת ברישול לרצפה

זקֵנָה פסעה אל תוך פאב אופנוענים ברחוב בארץ, עם סמל ישן של המייסדים תלוי על צווארה וקול אחד מתוך הצללים הקפיא גברים קשוחים, והצחוק גווע.

יומן, 14 באוקטובר, תל אביב מעולם לא דמיינתי שאת הלילה הזה אסיים עם הזיכרונות הארורים מהעבר. הכול התחיל כשראיתי אותה נכנסת לפאב אישה קשישה, אולי בשנות השבעים

הדבר הראשון שראו לא היה הילד. זה היה השמן. ידיים מלוכלכות משמן־מנוע. בגדים מרופטים. ילד שלא שייך למקום כזה בכלל. כי המקום הזה היה שלמות.