שיעורים לחיים

הדלת צפצפה פעם אחתחדה, מדויקת, כאילו נעלבה ממשהו שנכנס זה עתה. כל שיחה בחנות הבוטיק בתל אביב עצרה באמצע נשימה. אור חם זהוב שטף את הרצפה המבריקה משיש, מראה

יומן אישי, יום שלישי היום היה אחד הימים המוזרים והמרגשים בחיי. עבדתי כמו בכל ערב במסעדת “ציפורה”, מהמסעדות היוקרתיות בתל אביב, זו שמלאה תמיד

אף אחד לא ציפה שיקרה משהו לא בסדר. זה היה עוד מופע רודיאו. עוד ערב של מופע. עד שפתאום ילד חצה את הגבול. בהתחלה, נדמה היה שזה טעות. אבל מהר מאוד זה כבר לא נראה ככה.

“אני… לא מצליחה לנשום…” המילים בקושי הצליחו לצאת מהשפתיים שלה לפני שהתפוגגו לשקט מוחלט. בהתחלה, אף אחד לא זז. זו הייתה מהמסעדות

תקשיב רגע, יש לי סיפור שממש צריך לספר לך. אילן מרגל הלך הביתה באותו אחר צהריים, ולא היה אמור לגלות כלום. זאת הייתה כל המטרה של ההסתרה. החזרה שלו כבר נדחתה

המקום שלי אמא, מה את עושה?! נעה כמעט בוכה, מביטה איך אמא שלה שולפת מהארון את מעט החפצים שיש לה. השמלה האדומה עם הנקודות, האהובה על נעה, נזרקת ברישול לרצפה