שיעורים לחיים

**Dagbog, 15. maj** Jeg står stille, som om tiden har sat sig fast, mens hjertet hamrer i brystet. Jeg går videre langs den lille sti, der fører mig forbi

נעצרת נועה. הלב קפץ בחוזקה. היא המשיכה ללכת והביטה חסרו כמעט חצי מכריבי הכרוב הגדולים. כמעט חצי הקציר נעלם. רבקה קפלן שמחה ברכישתה. זו לא הייתה רק קנייה

15. juni 2026 Kære dagbog, Det var min 35. fødselsdag i dag en milepæl, som jeg egentlig helst ville have holdt for mig selv. Da min søster Kirstine sagde

**יומן, 15 ביוני 2026** היום היה יום הולדתי שלושים וחמש, תאריך שמסתמן משמעותי. כבר בבוקר, רונית (החברה הטובה שלי) חזרה אליי עם קולה הקולה: אל תזמין אותם!

אל תזמין אותם! שמעת? אין שום תירוץ! זה היום הולדת שלך. שלושים וחמש מספר משמעותי. לא משנה. אני לא רוצה לראות אותם. יוסי, כמה פעמים אפשר? עברו כבר עשר שנים.

אל תזמינו אותם! מבין? לא באיזו תירוץ! זאת יום הולדתך, איתן. שלושים וחמש גיל משמעותי. חרא. אני לא רוצה לראות אותם. איתן, כמה אפשר? עברו כבר עשר שנים.

אל תזמין אותם! אתה מקשיב? אין שום סיבה! היום הוא יום הולדתך. שלושים וחמש תאריך משמעותי. חס וחלילה. אני לא רוצה לראות אותם. יוסי, כמה זמן אפשר?

Giv dem ikke lov til at komme! Hører du? Ikke på noget som helst grund! Det er jo din fødselsdag. Treogtifem år en seriøs milepæl. Læske.

למה לאמא שני חדרים? היא כבר בת שישים וחמש. כמעט שלא תקבל אורחים, ועם האחיות שלה אחיותיה אפשר לשבת במטבח ולשתות תה. בקיצור, דירת חדר יחיד של אמא תספיק לכולם.

Freja og hendes veninde Lise spadserer i en park i København, da de pludselig får øje på en mand og en kvinde. De omfavner hinanden, og manden hvisker