HE
HE
ההודעה של דליה נחתה בפלאפון אחרי שלוש שנים של דממה, בדיוק כשהעברתי את המקדמה על הזיכיון לקונדיטוריה ברחוב הרצל בהרצליה – חלום של נועה ושלי, שבשבילו מכרנו
HE
ההוא מהבנק לא הבין למה אני צריכה הלוואה כל כך גדולה, וניסיתי להסביר לו בעדינות שהחלום שלי זה מפעל שוקולד בוטיק. הוא הנהן, הזיז לי טבלה עם ריבית מפלצתית, וכמעט חתמתי.
HE
אני לא יודעת למה דווקא השיר הזה הפך אותה. יאלי ישבה בכיסא הגלגלים מול הכניסה לאולם "בית החייל" בחיפה, ידיים שלובות על הברכיים, והביטה במדרגות.
HE
ביום רביעי האחרון נסעתי למחסה העירוני של חיפה, ליד נחל גיבורים, עם תוכנית ברורה: לאמץ חתלתול רך ופוטוגני שיביא צהלה לנכדים. קבעתי תור מראש.
HE
בעשר וחצי בבוקר, הזמנתי קפה שלישי למשרד הפינתי של אמיר לוי. הוא ישב עם הגב אל נוף מגדלי רמת־גן, מול הטאבלט האישי, ובמשך דקה וחצי לא שמע אף מילה מהיועצים
HE
נעה נכנסה הביתה עם חיוך שלא ראיתי עליה מאז התיכון. היא זרקה את המפתחות על השידה ליד הדלת ובעטה מעליה את הסנדלים. הייתי במטבח, מוזגת לעצמי קפה קר.
HE
בשתיים לפנות בוקר ישבה אורלי במטבחון של האולפן בנווה אילן וקילפה תפוז. הקליפות נשרו לפח מאליהן, אבל הידיים רעדו. שלוש דקות קודם היא פתחה את הוואטסאפ הקבוצתי
HE
שלושה צפצופים רצופים בקעו מהמנעול החכם. נורה אדומה הבהבה על הדלת של הבית שלי בנתניה, וקול אלקטרוני קר הודיע: "הקוד שגוי. נסה שוב בעוד חמש דקות."
HE
סבתא רבקה נפטרה כשידה שלי אוחזת בה, והשאר במרחק שלושה רחובות ושתי צלחות טובות. הנשימה האחרונה שלה הביאה איתה שש מילים שקרעתי אותן מהשקט: "
HE
השבעה עוד לא נגמרה, והם כבר עמדו בפתח. קארמית נכנסה ראשונה, עקבים נוקשים על הרצפה שההורים שלי ליטשו יחד לפני שלושים שנה. בעלי לשעבר, עוזי, השתרך מאחוריה