Author: Alejandro García

תקופת ההתיישנות לא עברה גברת, את בכלל מבינה מיהי אני? אסתר בת יעקב לא הרימה עיניים מיד. היא השלימה את הרשומה ביומן, שמה נקודה בזהירות, ורק אז הביטה באישה

פסח בלי הבן הטלפון רעד בקצה השולחן בדיוק כשנעה לוין שלפה את החמאה מהמקרר. היא ראתה על המסך את השם “איתי” וחייכה את החיוך הזה שמכירות רק אמהות

המראה שנשקף מחלון המטבח יובל, כבר קיפלת את החולצות הנקיות? ראיתי ששניים מהן עוד שוכבות בערימה אחרי הגיהוץ. הדס, תני לי עם זה, אני אסדר כבר.

כירה נקייה – יעל. בואי רגע. לא “בבקשה”. לא “כשאת מסיימת”. פשוט “בואי רגע”, כמו שקוראים לכלב. היא השעינה את הסמרטוט

לא עוד אשתו דני, שמעת לחץ דם היום? לקחת את הכדור? שירה הציצה לחדר, ידיה מלאות קמח על הסינר. אלוהים, שירה, תעזבי כבר עם הלחץ דם! הוא מלמל בלי להרים עיניים מהסלולרי.

די להיות נוחה יופי שהסכמנו, דבי’לה! צייצה דודה סילבי, תוך שהיא מנגבת שפתיים במפית נייר. המפית הייתה מהעוגה שהכנתי דבורה קציר במיוחד לכבוד הביקור

הוא איחר בעשר שנים הייתי בטוח שאני עושה הכל נכון. ככה זה נראה לי, בזמן שהמשכתי לעלות במדרגות לקומה שלישית בבניין ישן ברחוב היער בתל אביב.

– נטע, אני צריך לומר לך משהו. נטע כהן עמדה מול הגז, בחשה סיר של מרק עוף עם קניידלך. הקול של רוני היה כמו תמיד כשהיה צריך לספר על בעיה בעבודה או כשגילה שהיה קצת פזרן.