Author: Alejandro García

אשתי השקופה נועה! שמעתי את הקול הצוהל של רות, והיא, מטלטלת טיפות מהמעיל הכחול שלה, צנחה על הכסא מולי. סליחה, פקקים מפה ועד ירושלים. הזמנת כבר משהו?

מהצל אל האור. שוב הסדרות האלה? קולו של ויקטור נשמע מאחוריה כל כך פתאום, עד שמיכל נבהלה כמעט והפילה את הספל. אמרתי לך כבר שזה מרקיב את המוח.

אנחנו לא זבל, בן. (סיפור) אבא, אמרתי לא! אתה לא שומע? את הגרוטאה הזו צריך לזרוק לפח, לא לגרור הביתה! הקול של הבן חתך באוויר כמו סכין. שולמית מזרחי נעצרה

Она נכנסה בלי לצלצל. בידיים שלה הייתה תנועה, משהו חי. נעמה נכנסה בלי לצלצל. היא אף פעם לא נכנסה ככה קודם, וזה מה שכבר הקים אותי מהמטבח עם מגבת ביד.

היציאה של הדודה בזה את לא הולכת, אמר ויקטור, מבלי להסתובב אליה אפילו. עמד מול המראה בכניסה, מסדר עניבה כחולה כהה, משי, שנקנתה בחודש שעבר בסכום שמירי גילתה

עשרים ושש שנה אחרי מרק הקובה באותו ערב יצא במיוחד טוב. יעל הסירה את המכסה מהסיר, טעמה מהכף, הוסיפה קמצוץ מלח ונשארה מרוצה. בעשרים ושש השנים האחרונות למדה

זאת שאמרה “לא” דינה לוינסקי ישבה על קצה השרפרף במטבח הקטן בדירתה בגבעתיים, פורסה לחם שחור דק דק, בזהירות, כמו שהוא תמיד אהב.

תבחר אמא או אני הטלפון צלצל בעשר וחצי בלילה, כשמירית כבר שכבה במיטה עם ספר. רמי ישב בחדר השני מול הלפטופ שלו, משם בקע קול מגיש חדשות כלכליות.