Author: Alejandro García
“אני רוצה גט,” לחשה והידרה את מבטה. היה ערב קר בתל אביב כשנועה אמרה בשקט: “אני רוצה גט,” בעודה מסיטה את עיניה מבעלה, דוד.
“איך החמות הופכת כל סוף שבוע לעינוי” “אני לא העובדת שלך!” איך החמות הופכת כל סוף שבוע לסיוט אם לפני שנה היו אומרים לי שסופי השבוע
**יומן אישי** “אנחנו אוהבים אותך, בן, אבל אל תבקר אותנו יותר.” המילים האלה מהדוורות לי כבר ימים. ההורים שלי, זוג מבוגר, גרים באותה דירה קטנה
הצלצול החריף והלא נעים בישר על אורח. נטלי הסירה את הסינר שלה, ניגבה את ידיה ופנתה אל הדלת. בתה עמדה שם עם בחור צעיר. נטלי הכניסה אותם לדירה. “
“לא, אמא. את לא תבקרי אותנו יותר. לא היום, לא מחר, ולא בשנה הבאה” סיפור על סבלנות שנגמרה אחת ולתמיד. הרבה זמן תהיתי איך להתחיל את הסיפור הזה
סליחה שזה הגיע לזה. דניאל, באמת הכל ארוז? את רוצה שאבדוק שוב? קראתי ונעצרתי מול דלת האמבטיה הסגורה. נועה, תעזבי! יש לי תיק שלם, ראית בעצמך ענתה בקול רועד
לא, מירי, אל תסמכי עלי. התחתנת תהיי עם הבעל שלך, לא איתי. אני לא צריכה זרים בבית שלי, חתכה גילה. מירי בלעה רוק בכבדות, אחזה בטלפון חזק יותר.
המבט של העיניים הירוקות מהעבר יונתן התעורר לפני הזריחה והרהר: “יא אללה, מזמן לא ישנתי כל כך טוב, ואיפה? בשדה בתוך ערמת חציר, בלי נוחיות ושמיכה חמה.
ילדה נוספת נועה התקשה לחזור לדירתה אחרי העבודה, אל החדרים הריקים האלה. היא הדליקה מיד את הטלוויזין והגבירה את הווליום, כאילו מישהו נמצא איתה בבית.
**יומן אישי** כשהגיע לגיל שלושים, לאריאל כבר היו מאחוריו עשר שנים של שירות ביחידות קרביות, הוא נפצע פעמיים, אבל ניצל בחסדי השמיים. אחרי הפציעה השנייה אושפז