Author: Alejandro García

מעולם לא סיפרתי לחתני שאני קצין מילואים בדימוס, מדריך בכיר של חיל החינוך, שהתמחה במשך שנים באימון נפשי והתמודדות עם לחץ קיצוני. לא מתוך בושה, אלא משום

שעה לפני החתונה, אני נועה גלבוע מצאתי את עצמי לבד במסדרון הצר של מלון יוקרתי בתל אביב, סופרת נשימות ומנסה להפסיק ללעוס את השפתיים. השמלה הלבנה לחצה לי

13 במאי השבוע היה יום ההולדת השמיני של מאיה שלי. כל השבוע היא ספרה את הימים, כל כך מתרגשת מהעוגה והחברים שיבואו. מאיה, הילדה שלי, היא מסוג הילדים שתמיד יגידו “

חמש־עשרה שנה אחרי הגירושים שלי, מצאתי את חמותי לשעבר מחטטת בפח אשפה שיבה מוזרה של העבר בחצר האחורית של המשרד שלי, ראיתי יום אחד את חמותי לשעבר מתכופפת מעל מיכל אשפה.

בכפר קטן בגליל חיה לה סבתא שושנה. יום אחד מת לה החתול שלה, חתול לא סתם אלא חתול ותיק ומפורסם, מכה גיבורים בשכונה, שובר שיאים במרדף אחרי עכברים, אהוב על כל החתולות.

מה פתאום אני לבד? ענתה היא בחיוך מה, אתם לא יודעים? יש לי משפחה ענקית! מזכרות עם משמעות נויה כבר חיה לבד מספר שנים בבית קטן בשולי מושב קטן בגליל.

דניאלה הייתה המאהבת. לא היה לה מזל עם נישואין. נשארה לבד עד גיל שלושים, ואז החליטה בכל זאת לחפש גבר. על זה שאסף נשוי, לא ידעה בהתחלה, אך לאחר זמן קצר גם

אצל מכרה שלי צרה: הבן החליט להתחתן עם בחורה שלא בדיוק מתאימה לנו. אני מבינה לליבה, גם לי יש ילדים, הייתי דואגת בעצמי… אבל אני נזכרת באחת, רבקה לוי.