Author: Alejandro García
המשפחה הגדולה אמא, אבא שוב לקח כסף רונית זזה אל הארון, מוצאת בין הבגדים כמה שטרות, סופרת. שני מאיות של שקלים חסרות! נראה סכום קטן, אבל זה מה שהיא מקציצה למכור עצים.
דוד, דוד, בקש, תמר שוב בוכה! דוד מרגיש איך הקטן אלי מושך לו על שרוול החולצה, אבל הוא פשוט לא מצליח לפתוח את העיניים. הוא רוצה לישון כל כך שהייתי רוצה לצעוק
שכחי אותי לנצח – שכחי שהייתה לך בת, – אמרה, כאילו חיתכה, בתי נועה. כמעט מיד הכל נקרע. חמדתי גם את הבת וגם את בעלי לשעבר. אנחנו נחשבו למשפחה ישרת לב.
זוכרת את האירוע שהתרחש בעמק הירדן, בכפר קטן בשם מעלה-דוד. הייתה שם חתונה שכל הכפר שמר על האוזניים, כזו שהחלה מוקדם בבוקר ונמשכה שלושה ימים של שמחה ופרגונים.
היום בערב נובמבר הגשם עם שלג פוגע בחלון, והרוח בצינור שואגת כמו זאב רעב. במרפאת הכפר החמה של מרפאת בריאות הדר הגוזל מנצנץ. כשאני מתכוננת לעזוב, הדלת מתפחת
היום, אחרי כמה שבועות של שגרה, הרגשתי צורך לכתוב לעצמי כמה מחשבות. אני רינה, אמא בחופשת לידה של בן שני וחצי, אבי. כמעט כל בוקר אנחנו יוצאים לטיול ברחוב
עד חצות היא צריכה לעבור ניתוח. פשוט, מתוכנן, שעה של הרדמה, טיפול קל ויציאה הביתה באותו היום. במצב רגיל הייתי נוהג לנסוע איתה, אבל היא לא לחצה.
10 באוקטובר 2025 יומן שלי היום הגיע לבקר לי נכדתי, רוני, בת ה-18, שהגרה עד היום בחיפה עם אמא שלה, חנה. היא מתכננת להגיש לחודשי הלימודים באוניברסיטת תל
משפחת יותם החברות של מרים היו בטוחות שהבן שלה בחר באישה בלהט, פתאום ובלא מחשבה, כמו שקורה כשמתגברים אחרי חיי האולימפיאדה של הבר. יותם חזר מהצבא, דם ליבו
יום שלישי, 4 באוגוסט 2025 היום נזכר לי כמו סרט ישן שנחת מהקרן. בתקווה שהכתיבה תעזור לי לסדר את המחשבות, אני שמר את האירועים בפנקסי. בבוקר שבת קיבלתי שיחה