Author: Alejandro García
Life Lessons
יומן אישי, 24 בדצמברקשה לי להסביר, אפילו לעצמי, למה עזבתי את ביתו של אלון, הבן שלי, חמש עשרה דקות אחרי שהגעתי.בשתים עשרה השנים האחרונות, מאז שמיכל שלי
נויה הייתה “רעה”. באמת רעה, עד כדי כך שלפעמים התחשק לרחם עליה כמה שרעה היא כביכול. כולם ניסו לשכנע את אמא שלה וגם את נויה עצמה שהיא באמת כזאת
מבט אל הריק דימה ועדי התחתנו כשהיו בני תשע-עשרה בלבד. כל עולמם היה זה בזו, נשימה אחת, אהבה מטורפת שכאילו אין לה גבול. ההורים שלהם, שידרו בלב כבד אבל בהחלטיות
“אמא, אנחנו, הילדים שלך… אמא…” הסתכלה עליהם. עדי ונעם חיו כל חייהם בדלות. עדי איבדה מזמן תקווה לחיים מאושרים ומשגשגים.
יומן אישי, 24 ביוני בעלי תמיד טען שאני לא מספיק נשית. בהתחלה זה היה נשמע בין השורות שאם הייתי שמה יותר איפור, לובשת יותר שמלות, נהיית “
Life Lessons
אני בת ארבעים ואחת, נישואה לבעלי מאז שהייתי בת עשרים ושתיים. לפני כחודשיים עלתה בי מחשבה שמעולם לא הרשיתי לעצמי לחשוב בקול: נדמה לי שמעולם לא התאהבתי בו
החתונה הייתה אמורה להתקיים בעוד שבוע, כשירדן אמרה לי בקור רוח שאינה רוצה להתחתן. הכול כבר היה מוסדר האולם ביפו שולם מראש, כל האישורים היו מוכנים, הטבעות
Life Lessons
בלי נשמהדליה בן-דוד שבה לבית הקטן שלה בצפון תל אביב.היא חזרה מהמספרה, אף על פי שגילה כבר נכנס ל־68.דליה תמיד הקדישה לעצמה זמן לפינוק אצל הספרית שלה, מסדרת
בעלי מעולם לא בגד בי, אבל לפני שנים הפסיק להיות בעלי. שבע עשרה שנים אני חיה עם אדם בשם נדב. הכרנו כשהיינו צעירים, עבדנו, יצאנו, רקמנו תוכניות לעתיד.
אני בת 38, ובמשך שנים הייתי בטוחה שהבעיה היא בי. אולי אני אמא גרועה, אולי אני אישה לא משהו. יש איזה פגם בי כי למרות שהתמודדתי עם הכל, בפנים הרגשתי שכבר