זוהרה, הנינים שלך קרעו את כל שיחי האוכמניות! השכנה אפילו לא קיבלה הפתעה.
ומה למדת? הילדים הם הילדים.
אילו? הם חרסו את כל הקציר שלי!
טוני, למה את מתעצבן? רק כמה פירות, באין מה.
טלי בר קמה כל בוקר עם ספל תה ביד, סיירה בגינת הבית ובודקת את השטחים והעצים הפירותיים.
החלקה של טלי ובעלה רון בר הייתה רחבה חמש עשר דונם. חצי ממנו היה כרם תפוחיאדמה, גזר וקולורבי. החצי השני היה גן פירות עם עצי תפוחים, אשכוליות ושיחי אוכמניות.
טלי התהדרת במיוחד בשיחי האוכמניות שלה. לפני חמש שנותיה נזרעה הראשונה, ועכשיו היא חיכתה למרק העונה הראשון. לצד האוכמניות שגשגו שיחי תותי שדה שהציעו פירות מתוקים מדי שנה, ובקיר עלה גפן כבדה עם אשכולות כבדים.
רון, תראה כמה האוכמניות מתפרצים! קראה אל בעלה.
זה יופי, השיב הוא.
בקיץ מגיעים הנינים יובל, בן־שנהעשר, ורנה, בתעשר. הם מסייעים בחצר, קוטפים פירות, מתרחצים בבריכה. טלי מרגישה איתם חיבור שלם.
בצד השני גרה שכן: זוהרה ברק. החלקה שלה קטנה שש דונם, בלי כרם, רק ערוגות פרחים ובית קטן.
בקיץ מגיעים לה חמש נכדים, מגיל ארבע עד ארבע עשרה, כי היא משפחה מרובת ילדים: הורים עובדים בתל אביב, והסבתא מבלה את כל הקיץ עם הילדים.
הילדים מרותקים זה לזה, רצים משתי הבתים. טלי לא מתנגדת, אלא שמחה מהצחוק של הילדים.
טוני, אפשר לשחק אצלכם? שאלו הנינים של זוהרה.
בבקשה, חביבים. רק תזהרו עם השטחים.
בבוקר אחד מצאה טלי תמונה מוזרה: כמה שיחי אוכמניות נראו כמעט ערומים, במקום פירות כחולים נידחו רק פירות ירוקים ובלתי בשלים.
רון, כאן! קראה לבעלה.
מה קרה?
תסתכל על האוכמניות. איפה הפירות?
רון קרב, בדק בקפידה.
מוזר. אתמול היה פה שפע.
אולי הציפורים?
ציפורים קוטפות פרי אחד בכל פעם, ולא זזה כאן הכל. כאילו מישהו אסף בכוונה.
טלי בודקה גם את שיחי תותי השדה הם ריקים גם הם, והפירות הבלתי בשלים נעלמו.
רון, גם התותים נגנבו!
זה לא ייתכן!
אבל העובדה נותרה עובדה. שיחים שעמדו מלאים אתמול היום היו ריקים.
בערב, טלי החליטה לעקוב. היא ישבה על ספסל עם ספר, אך מבטה נודד אל הגן.
כעבור שעה, ראתה דרך חור בקיר פרץ קבוצה של חמשת הנינים של השכן. כולם רץ באותו קו אל שיחי האוכמניות.
תראו כמה כחול! שמחה הקטנה ביותר.
בואו נקטוף הכול, הציע הגדול.
והילדים התחילו בקפדנות לקטוף כל מה שנשאר, אוכלידרך, ממלאים כיסים ושמים בפח ישן שמצאו.
טלי יצאה מהסתתרות:
מה אתם עושים כאן?
הילדים קפאו, המבוגרים ניסו להסתיר את הפח מאחוריהם.
אנחנו רק ניסינו קצת, ניסה להסביר יובל בןשלושעשר.
קצת? אתם קרעתם את כל השיחים!
טוני, אפשר לקחת עוד? שאלה קאתי בתארבע. הם כל כך טעימים!
לא, אלה הפירות שלנו, גידלנו אותם בעצמנו.
הילדים התביישו וניסו להסתתר בחור בקיר. טלי חצתה מבט אל השכנה, שעמדה על המרפסת.
זוהרה, צריך לדבר.
קיבלה.
הנינים שלך קרעו את כל האוכמניות שלי!
השכנה לא הראתה הפתעה.
מילה מה? הילדים הם ילדים.
איזה? הם הרסו את הקציר כולו!
טוני, למה את עצובה. זה רק פירות קטנים.
טלי נדהמה מהתגובה:
פירות קטנים? חמש שנים של גידול אוכמניות! השקתי, דישנתי כל שיח!
תגידי, תגדלי עוד. למה לדאוג?
זוהרה, את יכולה להתנצל?
מתנצלת על מה? הילדים הם הילדים. מה עוד?
השיחה נחתה במקפצה. השכנה לא ראתה במעשיית הנינים בעיה.
למחרת, גלוייה הייתה גם היעלמות האשכולות של הגפן, אותם היא ציפתה שיתבגרו עד סוף אוגוסט.
זוהרה! קראה דרך הקיר.
מה שוב?
הנינים שלך קוטפו את הגפנים!
אולי הוא היה מר.
מר! הוא עדיין ירוק! הם כמעט קוטרו כל האשכולות!
ניסו והשליכו. הילדים סקרנים.
טלי הרגישה את הלב מתפוצץ:
זוהרה, הילדים שלך משמידים את הגינה שלי!
אל תעצמי! הגינה שלך גדולה ושופעת.
עד מה? אני משקיעה שנים בגידול?
תמשיכי.
זוהרה נכנסה הביתה ושורפת את הדלת.
בערב, טלי סיפרה לרון על השיחה.
תדמיני, היא אפילו לא התנצלנה! היא אומרת שהילדים הם הילדים.
מה רצית? השכיב את כתפיו. זה יותר קל להניח אצבע על העניין מאשר לנהל שיחות חינוכיות עם הילדים.
זה גניבה!
טוני, אל תתלהבי. הילדים קטנים, לא מבינים.
הבןשלושעשר כבר צריך לדעת שלא לקחת מה שלא שלו!
רון נשף. הוא לא רצה לריב עם השכנים על פירות.
בכמה ימים נעלמה גם הווינה.
זה יותר לא ימשיך! הכריזה בטון חפצני על רון.
טלי חזרה לשכנה. זוהרה השתתה את הפרחים מבקבוק מים.
עכשיו גם את הווינה אכלו!
איזו ווינה?
שלי! הנינים שלכם שוב נכנסו דרך החור!
טוני, למה את מתעקשת? הילדים רק ליטפו פירות, זה לא אסון.
לא רק ליטפו הם קרעו את כולן! כל הקציר נעלם!
אז למה את מתלוננת על הילדים? את אחראית!
איך אני אחראית?
מי הרשה להם להיכנס? הם הרגישו שזה בטוח.
זה היה ממקום טוב! חשבתי שהילדים יתנהגו יחד!
אז קיבלת תוצאה של המיטיב.
זוהרה שפתה את הבקבוק והלכה לעבר הבית:
אם אינך רוצה שיקחו, תעלה את הגדר. חורים כאן בכל מקום, כל אחד יכנס.
זוהרה, צריך להסביר לילדים שלקחת מה שלא שלהם!
צריך, אבל למי? הם לא יבינו.
טלי חזרה הביתה מרוגשת, ישבה על הספסל ובכתה. כמה שנים של עבודה בגינה, מצפה לקציר, והכל נעלם.
טוני, למה בבכי? ניסה להרגיע רון. השנה הבאה יהיו פירות חדשים.
העניין לא בפירות! השכנה אפילו לא רוצה להתנצל!
ומה עם זה? היא מקוננת, את מבינה זאת.
זוהרה ידועה בקיבוץ כבת-קובה באינטרקציה, אבל עד כה הייתה בטובה עם טלי.
רון, בוא נבנה גדר גבוהה יותר?
אפשר, אבל יעלה לנו כסף.
ומה נעשה? אחרת הם יגזלו את כל הגינה.
למחרת החל בניית הגדר החדשה. רון הביא לוחות, רשת, תורים ועבד משחר עד ערב.
זוהרה צפתה מהחצר שלה והשתלבה בטון:
איזה חסכנות! סגרו את הילדים בחומת פיסת?
טלי רק כיווצה שפתיה בחוזקה.
הנינים של השכן רצו סביב הגדר, חיפשו פתחים. רון סגר כל חור, האטם כל פצע.
טוני, למה הקמתם גדר? שאלה קאתי בתארבע.
כדי לשמור על הפירות.
אפשר לבוא לשחק?
לא, עד כאן.
הגדר עשתה את העבודה, אבל הקשר עם השכנים נחת. זוהרה הרימה את ידיה כשנפגשו, הילדים כבר לא באו.
חסרת! קראו דרך הגדר. סבתאחסרת!
טלי ניסתה לא לשים לב, אך הלב היה כבד. פעם חצר מלאה בצחוק הילדים, עכשיו רק שקט.
זוהרה סיפרה לשאר הדיירים ב”קיבוץ קידרון” את גרסתה:
תדמיינו, כמה תולעת! לא נותנים לילדים לאכול פירות! בנו גדר ענקית!
תפסו הרבה? סקרו השכנים.
רק חופן! והיא מתלוננת כאילו נגנבו ממנה מיליוני שקלים!
הגרסה של זוהרה נראתה מנצחת. מי יאמין שהילדים יכולים לאכול את כל הקציר?
בדרגה קיבוץ יצא דעה שטלי קיזנת והחלה, וזוהרה סבתא טובה שמגדלת חמשה נינים.
לקראת סוף הקיץ המצב רק החמיר. הילדים, שלא הצליחו להיכנס לגינה, פעלו בדרכים אחרות זריקת כדור על הגדר, פיזור זבל.
בבוקר אחד, טלי מצאה פסולת ועטיפיות על האדמה.
זוהרה! קראה דרך הקיר.
מה עכשיו?
הנינים שלך פיזרו אשפה על הכרם!
מאיפה אתה יודע שזה שלי? אולי הרוח הביאה.
הילדים המשיכו להטריד שיטפהו במים מהשסתום דרך הקיר, או יזרקו אבן לחלון.
טלי הבינה שהסבתא לא רק לא מפסיקה, אלא אפילו מעודדת.
אולי נלך למרכז המשטרה?
טוני, מה אתה אומר! לחשוב על בעיות של ילדים?
אבל הם פוגעים!
נתחייב. הקיץ ייגמר, הם ייסעו לעיר.
ובכן, סוף אוגוסט, החבורה הרועשת נסעה לתל אביב.
טלי ישבה בערב על הספסל בשקט, חשבה על הקיץ הבא. כנראה שזוהרה תחזיר שוב את חמשת הנינים. ומה אז?
ניצבות חדשות סביב הגדר, אבן נוספת על הכרם, ובקשות של “סבתאחסרת”. הגינה כבר לא הייתה מקום של שמחה ונופש הפכה למבצר שמצריך להגן לא רק על הפירות אלא גם על השלווה.
איך היית מתמודדים עם המצב? מה הייתם מציעים לטלי? כתבו בתגובות, לחצו לייקים.
אם אתם אוהבים סיפורים כאלה, השאירו תגובה ואל תשכחו ללחוץ על הלייק זה נותן לנו מוטיבציה לכתוב עוד!
