Author: Lewis Simmons
מִחצִי חַיָּהּ חִיּוֹת בְּלִי בַּעֵד. הָיִיתִי נוֹשָׂאָה, אֲבָל הַבַּעַל עָזַב אֶת הַמִּשְׁפָּחָה רַק שָׁנָה אַחַר הַנְשׁוּאָה. בְּאָחַר הַשְׁלָל, נוֹלַדָה
בכפר הקטן שעל שפת מדינת ישראל, שמצוי כפסיק קטן במפת הארץ, הזמן זז לא לפי השעון אלא לפי העונות. הוא קפא בחורף קפוא, נמס בקצף של אביב מתפרץ, נרדם בחום הקיץ
28 במאי 2026 היום, אחרי שלושים ושבע שנה, חזרתי אל הרחוב שבו גדלתי, רחוב קפלן בתל אביב, והלב שלי פועם כמו תוף במצעד. כל צעד שלי מדוד בקפידה, כמו שהייתי
היי חביבי, מקשיב? רציתי לשתף אותך במבוכה שלי היום. איזה מבוי סתום חוג השנה של ההורים, אומרת נעמה, מביטה סביב במטבח הקטן בחוף של ביתנו בתל אביב.
רונית כהן, על הילדה הזאת להמשיך ללמוד. כאלה מוחות מוארים נדרשים בתדירות נדירה. יש לה כשרון מיוחד לשפות ולספרות. אם רק יכלתם לראות את יצירותיה!
היום, 12 ביוני 2026 היום הרגשתי צורך לכתוב במתכונת של יומן, כדי לשמר את זיכרונותיי על סבתא היקרה, מרים פדוריבנה, ולשקף את מה שלמדתי ממנה. —
כמה טוב שיש לי אותך, אמר אורי, חובק בחום את אשתו. ואני שמחה שאת מחזיקה אותי לצידי! השיבה רבקה, מביטה בו בעיניים מלאות אהבה. אז עם מי אחרת הייתי צריך להיות?
שמעת, יוסי, היא אחותך ואני האישה שלך. ואני כבר לא יכולה לראות איך אתה לוקח מהילדים שלנו ונותן את הכול לאורלי. יוסי ידע שהאישה צדקת, אבל הוא פשוט לא ידע
היה זה לפני שנים רבות, בכפר הקטן קפר נטאפִים שבמרכז הארץ, שבו כולם מכירים זה את זה מי הוא שמכין את החלה לשבת, מי שגרב את האדמה, ומי שנישא שלוש פעמים.
האםהיא באמת חשבה שההיכרות תסתיים כאן? אורית נכנסה לדלת של ביתה בתלאביב והאירה עיניים מבריקות, אבל לפני שהיה לה זמן להניח נעליים, בנתה על רצפת המסדרון זוג









