שיעורים לחיים
ארון מבולגן, ערימות בגדים לא מגוהצים, מרק חמוץ במקרר – זה הבית שלנו. ניסיתי לגשת אל אשתי בעדינות עם השאלות האלו, ובסוף קיבלתי גם האשמות. התאהבתי במריה ממבט ראשון – היופי והקסם שלה שבו אותי מיד. חשבתי שאני בר מזל שיש לידי אישה כל כך חכמה, יפה ונקייה, ולא היססתי להציע לה נישואין. החלטנו לעבור לגור יחד, ומריה מיד הבהירה שהיא לא אוהבת עבודות בית ומעדיפה להתרכז בקריירה ולחלק את המטלות שווה בשווה. זה נשמע לי הוגן והסכמתי, מבלי לדעת מה יקרה בעתיד. בהתחלה חילקנו בינינו את העבודות בבית, ומריה הבטיחה שתסתדר גם בבית וגם בעבודה. סמכתי עליה ולא התעקשתי על דעתי. עברו שישה חודשים ושמתי לב שהדברים לא מתנהלים כמו שתכננו. הקריירה שלה לא התרוממה, היא עבדה במשרה חלקית במשכורת משתנה וחוסר יציבות, ובזמן שאני עבדתי מסביב לשעון, היא בזבזה את שכרה רק על עצמה והתעלמה מהתחייבויות בבית, אבל זכרה היטב שצריך “שוויון”. בהתחלה עוד התלהבה להשתתף, אבל עם הזמן זה דעך. הבית הלך והפך למבולגן, בגדים לא מגוהצים בכל פינה. להפתעתי, היא האשימה אותי – וטענה שאני צריך לעזור לה הרבה יותר. זה פגע בי. היה לי קשה להתמודד עם עבודה אינטנסיבית במשרד ובמקביל גם לתחזק את הבית. מראש קבענו שהאחריות שווה. קיוויתי שהמצב ישתפר אחרי הלידה, שכשמריה תהיה בבית היא תטפל בילדה ותדאג לבית. לצערי זה רק החמיר. לפעמים אני חושב אולי עדיף לי בלעדיה. חוץ מהבעיות האלה, הריבים הפכו לחלק מהשגרה. אני מנסה להבין אותה ולגלות אמפתיה, אבל מרגיש שהצרכים שלי נזנחים. אני עובד קשה גם במשרד וגם בבית, וגם במטלות הבית. כל מה שאני רוצה זה קצת מנוחה. אני מנסה להבין מה מריה עושה ביום כשהיא בחופשת לידה, מה מונע ממנה להכין אוכל או לסדר. התינוקת רק בת חודשיים וישנה רוב היום – נדמה לי שאפשר להספיק המון. אני לא מפסיק לחשוב – איך נסתדר אם יהיה לנו עוד ילד? אני בעד שוויון ותמיכה הדדית, אבל נראה שלמריה קשה להפנים את זה. אני לא רוצה לפרק את המשפחה – אני מאוד אוהב את הילדה שלנו. אבל הגעתי לקצה גבול הסבלנות. אני לא יודע איך להמשיך ככה. מה אתם חושבים – עם מי הצדק בסיפור שלנו?
012
תקשיב, אחי, אני חייב לשתף אותך במה שעובר עליי הבית שלנו נראה לפעמים כמו אחרי פורים: ארון בגדים מבולגן, ערימות של בגדים לא מגוהצים, סיר מרק חמוץ שעומד במקרר
שיעורים לחיים
הילדים הטיפשים החליטו לשחק אותה עצמאיים – ועכשיו הם שקועים בחובות ונשארו בלי דירה כשהילדים שלנו התחתנו, אנחנו – ההורים משני הצדדים – רצינו לעזור להם עם דירה. היו לנו חסכונות, וגם להורים של החתן/כלה, ושילבנו כוחות בשביל לרכוש להם דירה קטנה. חשבנו לקנות מיד, אבל הילדים התעקשו שהם עצמאיים ורוצים לקנות לבד. כעבור זמן גילינו שקנו דירה משלוש חדרים, בעזרת משכנתא מהבנק. כצפוי – הם היו בטוחים שיוכלו לשלם. אחר כך החליטו שהם חייבים גם רכב, כי הדירה רחוקה מהעבודה ותחבורה ציבורית לא נוחה. קנו רכב חדש מהסוכנות, שוב בהלוואה. אמרנו שאולי עדיף יד שנייה, אבל הם בטוחים בעצמאותם. לאחר מכן החליטו להביא ילד – ואם אפשר, שייוולד בחו”ל כדי לקבל גם אזרחות זרה. שוב לקחו הלוואה בשביל הלידה, שיקרה בתנאים הטובים ביותר. הילד נולד, ואז רצו לשפץ את החדר – שוב לקחו הלוואה. וכל הזמן חזרו: אנחנו עצמאיים, לא צריכים עזרה. ואז פיטרו את החתן, הבת בחופשת לידה – ואין כסף. איך מחזירים את כל ההלוואות? ביקשו שנמכור את חלקת הקרקע מחוץ לעיר, נאלצנו לעשות זאת – וגם זה לא הספיק. לבסוף נאלצו למכור את הדירה והאוטו, ועברו לגור אצל הורי החתן/כלה. עכשיו מתלוננים שאין להם כלום – כי לא הקשיבו לנו. ההלוואות עוד לא נסגרו – כמה שנים טובות לפניהם. רק עצב ודמעות.
08
הילדים שלנו חשבו שיוכלו להסתדר לבד, והגיעו למצב שהם שקועים בחובות ואיבדו את הדירה שלהם. כשהילדים שלנו התחתנו, החלטנו, ההורים משני הצדדים, לעזור להם עם דיור.
שיעורים לחיים
במהלך הגירושים, בעל עשיר מחליט להוריש לאשתו חווה נטושה בלב השממה – אך שנה לאחר מכן קורה משהו שמפתיע אותו לגמרי
018
8 ביוני לפעמים גם רגעי השפל יכולים להפוך לניצחון הנה סיפור חיי בשנה האחרונה. בתהליך הגירושין שלי עם ארז, שהיה בעל הון לא קטן, הוא החליט להשאיר לי משק נטוש
שיעורים לחיים
הבחורה של בני לא יודעת דברים בסיסיים… מה עליי לעשות? חמותי נפטרה לפני כמה שנים, ואחרי שהלכנו לקברה הבטחתי לעצמי לשמור על כלל ברזל: על המתים – או שלא מדברים, או שמדברים רק טוב. ועוד משהו נשבעתי לעצמי – כל כלה שתיכנס אלינו, אני לא אתנהג אליה לעולם כמו שהיא התנהגה אליי. אבל כוונות זה דבר אחד, והחיים זה דבר אחר. הבן היחיד שלי, אלכס, חגג 25, ובתחילת הקיץ הביא הביתה חברה. נאמנה להחלטה שלי לא להתערב לו בשום דבר, קיבלתי אותה בלב פתוח ועם עיניים חצי-סגורות. אמרתי לעצמי – לא אסתכל עליה בזלזול, לא אחפש לה פגמים, לא אתן לה שיעורים – בדיוק כל מה שעשתה לי חמותי ז”ל, עד שנהיינו אויבות. אני לא רוצה לאבד לא את אלכס ולא אותה. להיפך, אני נהנית להכין להם קפה שניהם, יודעת מי אוהב מה לארוחת בוקר, ומפנקת בשבת או ראשון – באמצע השבוע אין לי זמן ל”פינוקים” כאלה. ואז אני פשוט נעלמת – נוסעת עם בעלי לאגם, לחברה, לאמא שלי להכין חצ’פורים ומחמצים, כך שהם נשארים ביחד בבית. ובכל זאת קרה משהו מצחיק, אבל נגע בי מאוד והחלטתי לשתף. ערב אחד, החברה החדשה הראתה לי חולצה מקסימה שקנתה בדרך מהעבודה. לא הייתה יקרה, אפילו קיבלה הנחה כי כפתור אחד נפל. מדדה אותה – מהממת, באמת מתאימה לה. למחרת, בשישי, יצאנו לביקור ושאלתי אם תשים את החולצה החדשה… לא לבשה, כי… לא ידעה לתפור את הכפתור. וואו!”, נפלט לי, אמרתי – אבל הופתעתי באמת – בחורה בת 22 ואין לה לא מחט, לא חוט, לא כפתור. ומחר, יקירתי, איך תסתדרי? איך תטפלי בבית, במשפחה, תחליטי החלטות חשובות? משחקי משפחה. ועכשיו אני באמת לא יודעת – לתפור לה את הכפתור בלי מחשבה, אולי להראות לה איך עושים, או להניח לה – אם תרצה תלך עם החולצה, אם לא, שתעמוד בארון בלי כפתור. על דבר אחד אני בטוחה – אני לא רוצה להיות חמות רעה, ראיתי מה קורה ולא אוהבת את זה.
0233
חמותי נפטרה לפני כמה שנים, וכשסיימנו לשבת עליה שבעה, נשבעתי לעצמי לכבד את הכלל: או שיוצאים זכורים לטוב, או שלא מזכירים כלל את הנפטרים. ודבר נוסף הבטחתי
שיעורים לחיים
בלי מזל אין אושר: מריקָה הצעירה, הבטן הנראית והגלות מהבית – האם כוס מים אחת תוכל לשנות גורל בדרום ישראל?
017
בלי מזל אין אושר איך את יכולה להיות כזאת טיפשה? מי בכלל ירצה אותך עכשיו עם ילד על הידיים! ואיך תגדלי אותו לבד?! אני לא יקבל שום עזרה בשבילך, שתדעי לך!
שיעורים לחיים
בעלי היקר עדיין נשוי לאשתו ויש להם בת – החיים שלי בזוגיות מבלבלת, הוא מבלה עם בנו איתי אך נשאר פורמלית עם אשתו, אמא שלי דורשת שא ultimatum, ולי רק האחריות – מה קורה במשולש הנישואין הזה?
019
האהוב שלי עדיין נשוי לאשתו ויש לו בת. אני אוהבת מאוד את בן הזוג שלי. אנחנו ביחד כבר יותר משבע שנים ויש לנו בן בן שש. הבעל שלי מבלה הרבה זמן עם הילד לוקח
שיעורים לחיים
בנאמן: סיפורו של פֵּדוֹר, גבר של אהבה אחת – ביום הלוויית אשתו, דמעות לא ירדו; השכנות לוחשות, הילדים נשארים יתומים, והשמועות בכפר על אהבה ישנה מתעוררות מחדש. מי תיכנס לנעליה של זינָה – קאטיה המעשיָּה, או גלאשָה מלאת התשוקה? פולינה ומִישָה, התאומים שנקשרים לאביהם ולדרכי האם, מנסים לגדול בצל כאב ואהבה שקטה. בעוד החיים בשגרה, הלבבות מתמודדים עם אהבות ישנות, קנאות וקצוות לא פתורים – סאגה ישראלית על נאמנות, מגבלות הלב ומה שבין שתיקה לאהבה נצחית.
017
בְּיוֹם לוֵיַת האִשָּׁה שלוֹ, פֵּרֶץ לֹא הִזִיל אַף דִּמְעָה. תִּרְאִי, הִיא צָדְקָה הוּא לֹא אוֹהֵב אֶת רוּת, לָחֲשָה נָעֲמִי לִשְכֵּנָה שֶׁלָּה לֵאָה.
שיעורים לחיים
למה להביא אוכל מהבית? האחות והאח של בעלי עם המשפחות שלהם חגגו איתנו כל חג חנוכה במשך חמש שנים. אני בישלתי את כל האוכל, ערכתי שולחן, דאגתי להכל וגם ניקיתי אחריהם. הם פשוט חגגו. אבל בשנה שעברה האורך רוח שלי נגמר ונכנסתי למערבולת – הכל נהיה לי קשה פיזית, נפשית וכלכלית. אז בשנה האחרונה ניסיתי לחלק את האחריות בין כולם. לאחרונה חמותי ניסתה לשכנע אותי שבגלל שכולם כבר מבוגרים ושקשה להם, היא רוצה עוד חג חנוכה משותף אצלנו בבית. אז התקשרתי לאח ולאחות של בעלי וסיפרתי להם שאמא שלי מאוד רוצה שנחגוג כולנו יחד. בהתחלה הם שמחו ואמרו שצריך להקשיב לאמא, והסכימו. ואז הסברתי שצריך להתחלק בהבאת האוכל – מי מכין מה ולמי יש אחריות על כל דבר. אני מוכנה להכין את המנות העיקריות, לבשל שני תבשילים ולעשות עוגה. הם יצטרכו להכין שתי סלטים, דג, בשר, גבינות, פירות ומשקאות. שכל אחד יביא איתו שתייה. ברגע שפירטתי הכל, ההתלהבות שלהם נעלמה. הם טענו שאין להם זמן לבשל, שהם עובדים וצריכים קודם לקנות הכל ואז לבשל, ואין להם כוח להביא אוכל – הם היו מעדיפים לחגוג אצלהם בבית. שאלתי – ומה עם אמא שלי? והם אמרו… נאחל לה חג שמח בטלפון וזהו. אז הם לא רוצים להתחלק בעבודה ובקניות. אני עדיין לא אמרתי כלום לחמותי, וגם לא יודעת איך להגיד לה – היא תהיה מאוד מאוכזבת. מה כדאי לי לעשות במצב הזה? אולי כדאי שבאמת אארגן שוב את חג החנוכה לבד, כמו תמיד?
022
למה כדאי להביא אוכל מהבית? אחותו ואחיו של בעלי ובני המשפחות שלהם חוגגים כל ערב חג עם המשפחה שלנו כבר חמש שנים ברצף. אני הייתי זו שבישלה את כל הארוחה, ערכתי
שיעורים לחיים
אחי בחר לגור עם החמות שלו – ואנחנו עדיין לא מבינים למה הוא עשה את זה… אחי הקטן התחתן בגיל צעיר מאוד, רק בן 18. היה ברור שהוא ממהר להוכיח את עצמאותו. מאז שנולד, דאגתי לו – ילדותי הסתיימה כשחזר הביתה מבית החולים. כשהתבגר, התחתן ועבר דירה – החיים שלו השתנו לגמרי, אך לצערי לא לטובה. אשתו, שגם התחתנה בגיל צעיר, הייתה בעלת אופי חזק ולא כל כך נעים. כבר במפגש הראשון שלנו, לא ממש התחברנו אליה. חסרו לה טקט ונימוסים, והמראה שלה לא הרשים אותנו. לא הצלחתי להבין מה אחי רואה בה. הם עברו לדירה לידנו, ביחד עם החמות. החם היה שתקן ומעט מוזר – דיבר לעיתים רחוקות וברוב המקרים רק הנהן בראשו. החמות אהבה לשלוט, להכתיב הוראות שכולם הרגישו חייבים למלא. אחי סבל מביקורת בלתי פוסקת, והאישה שלו אף פעם לא הייתה מרוצה ממנו. האופן שבו התייחסו לאחי זעזע אותי. ניסיתי לדבר איתו על זה, אבל הוא התעקש שהכול בסדר, שאשתו אוהבת אותו והם מאושרים. אך עם הזמן שמתי לב שההתנהגות של אחי משתנה: הוא הפך להיות כמו החם, בקושי מביע דעה ולרוב רק מהנהן. בסופו של דבר נשבר לו – הוא לא יכל לשאת זאת. יום אחד ארז את החפצים ועזב בלי לומר מילה. זו הייתה סצנה שכזאת לא ראיתי אף פעם – אחי במצב כזה… הוא מאוד הצטער שהתחתן כל כך מוקדם. לכל אדם יש גבול, וכשחוצים אותו – לא פעם הוא בוחר לעזוב בשקט מערכה שהפכה לבלתי נסבלת.
014
אחי החליט לעבור לגור עם חמיו וחמותו, ואנחנו עדיין מנסים להבין מה עבר לו בראש אחי הקטן התחתן בגיל ממש צעיר, משהו כמו 18 כאילו רצה להוכיח לעולם שהוא עצמאי
שיעורים לחיים
ריצ’רד היה בטוח שאשתו בוגדת בו – אז החליט ללמד אותה לקח ונדהם לגלות את האמת
025
רוני בטוח שאשתו בוגדת בו. לכן הוא מחליט לבדוק אותה ונדהם מהתוצאה. “מאיה, את לא תאחרי היום?” שואלת מאיה את רוני, שמדבר בטלפון. “