שיעורים לחיים
החברה של בעלי לא הפסיקה לבקש ממנו עזרה, ונאלצתי לשים לזה סוף — איך סוף סוף לימדתי את ליאורה להסתדר בלי הבעל שלי
010
נו, אליאב, בבקשה! אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות, המים שוטפים, אני הולכת להציף את כל השכנים, ואתה יודע איך הגברת מלמטה תהרוס לי את החיים!
שיעורים לחיים
כשהייתי ילדה, חיפשתי לדעת מי אבא שלי – גדלתי בפנימייה וחסרונו הפך אצלי למשהו “רגיל”. בגיל 14 פגשתי את אבי ילדיי, ולא חיפשתי את אבא שלי – החיים פשוט המשיכו. אחרי שנפרדתי, הגורל הוביל אותי אליו כמעט מבלי לחפש. לקוח בעסק שלי עזר לי למצוא אותו – גילינו אותו במושב שבו חי כל חייו. כשפגשתי אותו לראשונה, שמחתי מאוד והתחלתי לתכנן איתו מסעות, מתנות, רגעים קטנים – ניסיתי לסגור את הפער של כל השנים שאבדו. ראיתי אותו בודד ומוזנח, והרגשתי שעליי להשלים עבורנו את הזמן. הוא סיפר שיש לו ילדים שמונעים ממנו זוגיות בגלל כספו. ביקשתי שיכיר לי את האישה שאהבה אותו – פגשתי אישה פשוטה, טובה, שסבלה מהעלבונות ומהמשטרה שהילדים שלו הזעיקו נגדה. הבנתי שהכול סביב רכוש – בתים, אדמות, כסף – ושהילדים מפחדים שמישהו ייקח. עליי התחילו לרכל: שאני באתי לקחת הכול, והוא רצה שיישא את שמו. כשהסכמתי, היחסים עם יתר הילדים הידרדרו – עימותים גלויים הפכו ליומיומיים. הקשר שלי עם בת זוגו של אבי רק התחזק. הצעתי להם להתחתן בסתר – הם נישאו. ילדיו כעסו עוד יותר. אמרתי להם שלְאבי מותר להיות מאושר. יחסיהם ידעו עליות וירידות, אבל יום אחד, בעת טיול משותף, היא שאלה כמה אשקיע – אמרתי שתמיד אני משלמת, כמו תמיד. אז היא פתחה את לבה והסבירה שהכסף של אבי נמצא בשליטת הילדים, ושבעצם הוא כל חייו טיפח עבורם דברים, עבורו לא דאג – הבית לא הושלם, בגדים דלים, כי הכול נוהל על ידם. מכאן עודדתי אותו ליהנות מפרי עמלו, אבל הילדים לא אפשרו. בני הזוג רבו על הוצאות פשוטות – היא ביקשה שישלם עבור אוכל, והוא כעס. תמכתי בה; אמרתי לו שזו לא דרך – לצַפות ממנה לדאוג לו מבלי לתת בתמורה. אז הבנתי: אבא שלי היה קמצן כלפיה, למרות כל מסירותה, והיה פזרן כלפי ילדיו – אלה שפנו אליו רק בשביל כסף. בסוף נישואיהם התפרקו. היום הוא לבד. כביכול יש בת שמטפלת בו, אך כולם יודעים שהוא מפרנס אותה ומשפחתה; שאר הילדים רק מתקשרים כדי לבקש כסף. מי שטיפלה בו באמת – הוא תמיד סירב. אני כבר לא אותה אחת מולו—לא אוהבת אותו כמו פעם. לא מזמינה יותר לטיולים, כמעט לא בקשר. אם אני לא מתקשרת, גם הוא לא. ואין דרך לחזור למה שהיה. עצוב לי להודות בזה – למצוא אותו היה בשבילי חלום, והיום זה כאילו הוא בכלל לא קיים.
025
כשהייתי ילדה, תמיד הייתה בי סקרנות מי בעצם אבא שלי? גדלתי בפנימייה, אז עם השנים החוסר הזה נהיה בשבילי איזה סוג של שגרה, כמו לאהוב שוקולד חם בקיץ.
שיעורים לחיים
מתנת הגורל: סיפורו של אנטון – אחרי הגירושין, חיים לבד, געגועים לאהבת נעורים, שלוש נישואין ומשבר; חייה של דינה – אכזבות, תקוות, עשר שנות שתיקה, פירוק ופרידה, עד שפוגשת ידיד ותיק – אולג, שננטש בעצמו; יחד מתמודדים, מתחילים מחדש, נאבקים להביא ילד לעולם, מקבלים החלטה לאמץ, אך לפתע מגיעה הבשורה – הריון מפתיע; מסלול חיים מורכב, מפגש מקרי עם העבר, ובעקבותיו הגשמת חלום – משפחה שמצאה את האושר שלה מהכאב והתקווה.
010
מַתָּנָה שֶׁל גּוֹרָל יונתן הגיע לבית אמא שלו בשעה מאוחרת. שָׂרִית, אמו, לא הופתעה זה קרה הרבה עם הבן שלה. מאז הגירושים יונתן גר לבדו, הבן שלו, מתן, גר עם אמא שלו.
שיעורים לחיים
הסוד של לאריסה: איך אישה אחת מהמושב, שכולם לחשו עליה מאחורי הגב, הפכה לגיבורה של הסיפור הגדול – עם שלושה בנים, בית קטן והרבה שמועות, עד שהאמת יצאה לאור מול כל המושב, וחייה השתנו מהיסוד
023
יומן אישי, 19 באדר בתוך מושב קטן במרכז הארץ, לא רחוק מתל אביב, גרה פעם נערה בשם הדסה. אמא שלי, שתמיד נמשכה לעולם הסודות והמיסטיקה, לקחה אותי יום אחד אל
שיעורים לחיים
המאהבת של בעלי הייתה מושלמת – בדיוק כזו שהייתי בוחרת בעצמי, אם הייתי גבר. יש נשים כאלה, שיודעות בדיוק מה הן שוות. הולכות עם ראש מורם, מבט ישיר ופתוח, מאזינות בקשב. הן לא מתבזבזות על מחוות מיותרות, אין להן צורך לחשוף כתפיים או מחשופים כדי להיות נוכחות, הן רגועות כמו מלכה, אף פעם לא מאבדות עשתונות. גם אני הייתי בוחרת אותה – כי היא ההפך הגמור ממני. ומה איתי? תמיד ממהרת, צורחת על הילדים והבעל, הכל נופל לי מהידיים, לא מספיקה כלום, בעבודה בלגן, המנהלת אדישה. לובשת כל הזמן מכנסיים וחולצות רחבות, כי לגהץ שמלה או חולצה? אין לי זמן לזה. שכחתי כבר מתי פעם אחרונה גיהצתי את כל הקפלים והתחרות. מזל שמכונת הייבוש החדשה מיישרת את הבגדים טוב, ולא צריך כמעט מגהץ. אבל המאהבת הייתה מהממת: גוף, יציבה, רגליים, שיער, עיניים, פנים – עוצרים נשימה! ומאז שראיתי אותם, לא הצלחתי שוב לנשום. בטעות, בעבודה, נשאר לי זמן ונכנסתי לקפה קטן בפינה של האזור. בחרתי שולחן, פתחתי תפריט, הרמתי עיניים ו… זה לא היה דימיון. מייד זיהיתי את בעלי – מהגב. וראיתי גם אותה. הוא אחז לה את הידיים ונשק לה לאצבעות. איכס, אמרתי לעצמי, איזו הצגה. אבל היא… היא באמת יפה. יפה אובייקטיבית. הרגשתי מוזר – כמו אחרי כוויה, כשאת יודעת שעוד שנייה תכאב לך נורא, אבל בינתיים יש דממה. זה אמור היה לכאוב, אבל בתוכי היה ריק. כלום. בעלי חזר הביתה בזמן, רגוע ומלא הומור כתמיד. הוא לעולם לא מתרגש, לא ממהר – אני עוצרת שנייה אחרי שנדלקת המנוע, והוא בדיוק הפוך – תמיד מאוזן וחושב. הייתי שמחה אם היה לי עכשיו את חוש ההומור שלו, אצלי הוא ממש לא עובד ברגע כזה. כל הערב דגדג לי לשאול אותו, בשקט ובלי רגש: נו, איך המאהבת שלך? ראיתי אתכם לאחרונה בקפה ההוא, היא באמת יפה, אני לגמרי מבינה אותך – בעצמי הייתי נמשכת אליה. ולראות איך הוא מזיע ומסמיק ומנסה להיראות רגוע… והייתי ממשיכה: נו טוב, אז מה עכשיו? תכיר לה את הילדים? שתהיה להם אמא חדשה? ומה תעשה איתי – תיתן לי דירה או תביא אותה לגור איתנו? אבל לא שאלתי כלום. הוא חיבק אותי במיטה כרגיל, משך אותי אליו ובאופן טבעי נרדם. אולי באמת עוד לא שכבו, הרהרתי, מתרחקת לצד שלי במיטה וצוחקת בשקט. הנה, עכשיו אני חושבת כמו אישה שבעלה בוגד בה מול העיניים, אבל היא משכנעת את עצמה שדימיינה. אולי זה רק ההתחלה – סימפטיה, נשימות, מחשבות מתואמות. והוא בכלל מקצוען בלהסתיר, אפילו טיפה לא מסגיר. כל הלילה התהפכתי, ישנתי קטעים, חלמתי פרחים צבעוניים ומאהבות אחרות בשמלות אדומות. התעוררתי עם ראש כבד, זזה לאט בבית, מכינה את הילדים לביה”ס באיפוק. כל הזמן חושבת – אז מה עושים? מה בדרך כלל עושות נשים שתופסות את הבעל שלהן עם מאהבת? לגגל את זה? גוגל לא עוזר. וגם לי אין תשובות. לנסות להמשיך? אבל בעצם – ממילא אני ממשיכה, אותו סדר יום, אותו בעל שחוזר בזמן, בלי שפתון ובלי בושם זר, ילדים רועשים ובימי ראשון סרט בקניון. שום שינוי בהתנהגות. גם הסקס, פעמיים בשבוע – לפעמים שלוש, אם שמים לב לפרטים. אולי בכלל טעיתי בקפה? לא טעיתי. התקשרתי אליו בצהריים – לא ענה. לקחתי מונית לאותו הקפה. ישבתי במונית, ממציאה תירוץ לנהג שמחכים לי “לחבילה של העבודה”. הרכב של בעלי עמד בחנייה. הוא והיא יצאו יחד, עלו לרכב שלו ונסעו. החווירתי, ביקשתי מים מהנהג, עשיתי כאילו בטלפון: יאללה, עזבו אותי עם החבילה שלכם! חוזרת למשרד! אכפת לי אפילו מה יחשוב הנהג עליי. לגלות על מאהבת – זה משנה חיים בלי הכנה. להתגרש? אולי – כי איך ממשיכים אחרת. לסבול? אבל למה, בשביל מה? נזכרתי איך לחבר שלנו מהעבודה הייתה פעם מאהבת – הוא הסתיר עד שהאישה גילתה. היה סקנדל, הכחיש עד שהראו לו ראיות של שיחות וואטסאפ. טען שפרצו לו, מתחרים מקנאים… בעלי אז אמר: אני לעולם לא הייתי משקר ככה. אם עשיתי – יש לי אומץ להודות, ואם המשפחה יקרה לי – נפרדים מהמאהבת. או עוזבים ומסדרים את המקום כמו שצריך. התרגשתי ממנו אז, כמה שהוא אחראי ואמיתי. נו באמת – קל להיות גיבור בסיפור של מישהו אחר, כשיושבים רחוק. כשזה אצלך בבית – לא נשאר אומץ או ביטחון. ניגשתי אל השולחן שלהם בבית הקפה והתיישבתי מולם. המאהבת הרימה אליי עיניים מופתעות. בעלי קפא. אחר כך נע בחוסר נוחות. שקט. היה לי אפילו קצת מצחיק לראות אותם. היא הבינה מייד מי אני. אולי ידעה ממילא. הוא ניסה להגיד משהו. הרמתי יד ועצרתי אותו: זה לא מה שאני חושבת, נכון? אמרתי, תראו – זה לא מפתיע. דברים כאלה קורים. עכשיו תחשבו טוב איך מסדרים את זה – יש לנו ילדים, דירה משותפת, הורים מבוגרים. אתם חכמים – תסתדרו. וקמתי לאט, בדרך החוצה. השמלה, שטרחתי סוף סוף ללבוש ולגהץ, איכשהו החמיאה לי. איזה מזל שלא ויתרתי עליה.
0649
המאהבת של בעלה הייתה מהממת. אילו הייתה גבר, כנראה בעצמה הייתה בוחרת בה. יש נשים כאלה שמכירות את הערך שלהן. הולכות בגב זקוף, מבט ישיר ופתוח, מקשיבות עד הסוף.
שיעורים לחיים
תחושת רעה בלב – סיפורה של יוליה: לילה בלי שינה, הבן הקטן חולה, והמסע המרגש לארץ ישראל בתקווה להציל את חייו
014
8 ביוני התעוררתי הלילה ולא הצלחתי לחזור לישון עד הבוקר. משהו לא ברור לוחץ לי על הלב. אולי חלום רע, אולי סתם תחושה כבדה שאין לה הסבר. הדמעות זלגו ממני בלי שליטה.
שיעורים לחיים
יצאתי לפנסיה והרגשתי בדידות שאין לה מרפא — רק בזקנה הבנתי שחייתי את חיי לא נכון
013
יצאתי לפנסיה ואני חשה בדידות עמוקה שאין לה מענה. רק עכשיו, בגיל מבוגר, מבינה שבזבזתי את חיי בדרך הלא נכונה. הרבה נשים בטוחות שבדידות היא דבר נורא.
שיעורים לחיים
יצאתי לפנסיה והרגשתי בדידות שאין לה מרפא — רק בזקנה הבנתי שחייתי את חיי לא נכון
010
יצאתי לפנסיה ואני חשה בדידות עמוקה שאין לה מענה. רק עכשיו, בגיל מבוגר, מבינה שבזבזתי את חיי בדרך הלא נכונה. הרבה נשים בטוחות שבדידות היא דבר נורא.
שיעורים לחיים
בגידת הילדים הביולוגיים: סיפורה המרגש של דשה – הילדה המוזנחת שמצאה לב חם אצל זרים, וההזנחה של אמא מצד האחים המושלמים קארין ומרק
026
בגידה של ילדי המשפחה דגלית שוב נשאה עיניה בהתפעלות אל אחיה ואחותה. כמה יפים הם היו! גבוהים, שערם שחור, עיניהם כחולות. שוב העניקו להם פרס.
שיעורים לחיים
לקחנו את גיסתי ואת הילד שלה לחופשה בים – מהר מאוד התחרטנו אלף פעמים
035
אני לקחתי את גיסתי והבן שלה לחופשה. התחרטתי על זה אלף פעמים. אני ואשתי יצאנו לנופש בכנרת. כבר כמה שנים שאנחנו יוצאים עם חברים, כל אחד עם הרכב שלו, לקמפינג על החוף.