Author: Lewis Simmons
״את רוצה את בעלי? שיהיה שלך!״ אמרה יעל בחיוך משונה לאישה הזרה שהגיחה לפתע בפתח דלת דירתה. ״רגע, יערה! מישהי דופקת. אעדכן אותך אחרי שאבדוק מי זו ומה היא
נועה עוד צעירה, היא תלד בהמשך! כך הבטיחה לעצמה. בסוף, לא היה לאיש צורך בילדה. נועה ודניאל גדלו ביישוב קטן בגליל ולמדו יחד באותה הכיתה. אחרי שהתלמידו בתיכון
יום רביעי, 15 בפברואר הילדים והנכדים שלי מתגוררים בדירה קטנה וצפופה בתל אביב, בעוד שההורים של החתן שלי ממשיכים ליהנות מבית רחב ידיים ונעים בהרצליה.
גיסתי נסעה לחופשה באילת בדיוק כשאנחנו שיפצנו, ועכשיו היא דורשת לגור בתנאים נוחים. הצעתי שאשקיע יחד עם גיסתי כסף בשיפוץ הבית, אך היא סירבה ואמרה שהיא לא צריכה את זה.
לאהוב בסבלנות, לסבול באהבה לנועם ולאילה היה נישואין כדת משה וישראל. ביום החתונה, כאשר השיירה כבר קרבה לבית הכנסת הגדול בירושלים, פרצה לפתע סופת קיץ עזה.
גבר, תפסיק לעקוב אחרי בכל מקום! אמרתי לך שאני בשנה על בעלי. אל תרדוף אחרי! כבר מתחילה לפחד ממך! הגבתי בצליל שהלך והפך לצעקה. אני זוכר, אני זוכר…
עלמה הייתה רעה. מאוד רעה, אפילו חבל עליה, כמה רעה הייתה עלמה הזאת. כולם ניסו להסביר לאמא שלה כמה עלמה בעייתית. רעה, וגם עצובה כזאת. ברור, אין לה בעל, הבן
בוהים ברִיק דניאל ונעמה מתחתנים כשהם בני תשע-עשרה בלבד. הם לא מסוגלים לחיות או לנשום האחד בלי השנייה; זו אהבה משתוללת, שורפת, בלתי מוסברת.
תקשיבי, בעלי תמיד אמר לי שאני לא מספיק נשית. בהתחלה זה היה כזה בנונשלנט, הערות בסגנון אם היית שמה קצת יותר איפור, אם היית לובשת שמלות, אם היית קצת יותר עדינה.
החתונה הייתה אמורה להתקיים בעוד שבוע, כשאסתר פתאום אמרה לי שהיא לא רוצה להתחתן. הכול כבר היה משולם המקום, המסמכים, הטבעות, אפילו חלק מהאירוע המשפחתי.









