Author: Lewis Simmons
עלמה, אחרי שאדון זקן זה יסיים את המרק הפשוט שלו, אנא תני לי את השולחן שלו, אין לי זמן לבזבז! אני נדיב היום, תעבירי אלי את החשבון שלו. אבל לזקן העניו היה
יומן / 24 לסיוון תשפ״ד בבית הכנסת הוותיק בשכונה שלנו בתל אביב, הזמן עובר לו בעצלתיים, כאילו לא ממהר לשום מקום. ריח הבשמים והבשמים עומד באוויר, הנרות הדולקים
סבא פא”י בקושי התרומם מהמיטה, אחז בקיר והלך באיטיות לחדר הסמוך. באור המנורה הלילית, עיניו העייפות ננעצו באשתו, ששכבה בשקט: “
החיים, כמו הירח: פעם במילואו, פעם בחסר נדמה היה לי שהנישואים שלנו מוצקים ונצחיים, כמו הקוסמוס. לצערי… את בעלי לעתיד הכרתי באוניברסיטה לרפואה כשעוד
שלום, אני המאהבת של בעלך. עזבתי את חוברת העיצוב שעליה שוטטתי ובוהה הייתי באישה היפה, בלונדינית, שעמדה בפתח המשרד שלי, כאילו צמחה מתוך הרצפה בירושלים של אוגוסט.
בחירה “אז מתברר שיותם בכלל נשוי עד הצוואר…” נאנחה עדן, יושבת על ספסל בגינה הציבורית, מועכת בכף ידה את ההפניה לטיפול בקופת חולים.
מִשְּׁמֶרֶת, עִידוֹ חָזַר לַבַּיִת וְלֹא לְבַדּוֹ: בִּזְרוֹעוֹתָיו הוּא הֶחֱזִיק יֶלֶד קָטָן… עינת שלפה מהמַּשְׁגֵּיחַ תבנית עם פשטידת דגים חמה וישר
אני בן 47. במשך 15 שנים עבדתי כנהג אישי של מנכ”ל בכיר בחברת הייטק גדולה בתל אביב. כל השנים הוא התייחס אליי בהגינות השכר היה גבוה, קיבלתי את כל ההטבות
תקשיבי, הייתי בזוגיות הזו חמש שנים. שנתיים היינו נשואים, ושלוש שנים גרנו יחד לפני זה. בזמן שהתארסנו, כל הקשר היה כמעט רק מרחוק. היינו נפגשים פעם בשלושה
צמה על סלע הדודה שלי (להלן אילה) נישאה מתוך הכרח. האחיות המבוגרות לחצו, ההורים הזדרזו לזרז. הטיעונים שלהם היו כמו סלע: “כמה כבר אפשר לדלג, אילה?









