Author: Lewis Simmons
הייתי במערכת היחסים הזאת חמש שנים. שנתיים היינו נשואים ושלוש שנים גרנו יחד. בתקופת האירוסין, רוב הקשר היה למרחקים היינו נפגשים פעם בשלושה חודשים, ואפילו
“אתה בושה למשפחה הזאת! באמת חשבת שאגדל את הטעות הזאת שבבטן שלך? מצאתי הומלס שייקח אותך מפה!” הודעת וואטסאפ התנוססה על המסך בנייד של דביר מלמד
נו, עדי, אתה מתקרב כבר? – כן, תמר, אני עוד רגע בבית. – יופי, תבוא מהר, יש משהו שצריך לדבר עליו. – קרה משהו? עדי נשמע מודאג. –
דורסה על גורלי רגל קלה – בני, אם אתה לא עוזב את האישה החצופה הזו, תדע שאין לך אמא! זאת נעה הזאת, גדולה ממך בחמש עשרה שנה! שוב ושוב הטיפה לי אמא שלי. –
Когда маленького Итайя Бен-Шимона выписывали из роддома в Ашкелоне, акушерка сказала его матери: «Какой крепыш! Настоящий герой вырастет».
Собака при виде хозяев опустила голову, но с места не двинулась Все началось во втором месяце, когда по тельавивским дворам закружили первые дожди и песок
הפֵּיָה כבר בכיתה ו’ היה ברור לאסנת לוי שיום אחד עוד נהיה גאים בהדוקטור אסנת. זה קרה כשאיתן, הבן של השכנים, עף מהנדנדה וחטף ברך פתוחה וחתך בראש שאפילו
יומן אישי ככל שמתרחקים, מתקרבים יותר… תשמע רגע, נכדי היקר. אם אני באמת מפריעה לכם כל כך, אז ברור שאין פה הרבה אפשרויות. אני לא הולכת אצל בנותיי יותר
יומן, יום שלישי, 18:30 היום שוב נסעתי עם הכלב שלנו, רוני, אל הווטרינר. בדרך חשבתי, שאולי עשיתי טעות גורלית כשבחרנו להביא אותו אלינו. הרי לפניו היה לנו
יומן אישי שבת בצהריים שמי תאיר לוי. אני בת שמונה וגדלתי עם ארבעה אחים קטנים בשכונת קריית יובל בירושלים. אבא עזב אותנו מזמן, ואמא עובדת בלי סוף כדי לדאוג









