Author: Lewis Simmons
אני מעצבנת את בעלי…? שמונת שנים הכל זרם כמו מים בנהר הירקון, אבל שנה תשיעית משהו התחיל להיות מוזר. ויותר מהכל אני עצמי, נגה, נהייתי לו בלתי נסבלת.
חשבת על זה טוב, רות בן-צבי? קולו של נהג האוטובוס, גבר מזדקן מאחורי הגה של אוטובוס ישן של אגד, בקע מעומעם כאילו הגיע מחדר מדרגות. הוא הביט בה במראה, עיניו
איך נפרדנו אני ואשתי כן, החלטנו שזה עדיף לכולנו. ישבנו ודיברנו על זה בשקט, שנינו נשארנו רגועים, אפילו התבדחנו קצת. בכל זאת, אנשים תרבותיים.
В последний раз предупреждаю, если ты не поменяешь банкетный зал, я отказываюсь выходить за тебя замуж, так я сказала своему жениху, когда до свадьбы остались
יומן אישי יום רביעי, סוף דצמבר, תל אביב אחרי משמרת לילה קשה במיוחד בבית החולים איכילוב, בקושי גררתי את הרגליים בדרך הביתה. הגשמים והקור של דצמבר הפכו את
הילד שתמיד הלך לבקר את אמו. סיפור מוזר ומשונה כמו חלום, מלא בתמונות נודדות שאין להן התחלה ברורה. ילד בשם נדב איבד את אמא שלו כשהיה בן עשר.
כשהארוסה שלי עזבה אותי, היא השאירה אחריה שלישייה בת יומם ופיסת נייר מקומטת תשע שנים אחר-כך, בערב ראש השנה, דפקה פתאום בדלת. תמיד אמרו לי שלהיות הורה ישנה אותי.
10 ביוני חזרתי הביתה מהעבודה אתמול, וכבר ליד הדלת חיכתה לי שושנה, השכנה מקומה אחת למטה. היא פנתה אליי במבט מודאג ואמרה: תמר, כל יום יש אצלך בבית צעקות
נועה חשדה בבעלה, תומר, כבר חודשים. יותר מדי “פגישות עבודה”, יותר מדי נסיעות ארוכות ל”מחסן הכלים”, ריחות משונים על הבגדים שאין להם הסבר.
הערב שבו אב חזר הביתה והנישואין נגמרו בגלל אמת שנאמרה בשקט הבית ברחוב בהרצליה נראה רגוע מבחוץ, החלונות הגבוהים מאירים בחום כשהשמש שוקעת מעל קו החוף של תל אביב.









