שיעורים לחיים
איך חינכתי את חמותי ביום האישה: סיפור על פולשים, גבולות אישיים, וחמות שמסרבת להבין רמזים – עד שבעלה של הבת החליט להחזיר בגדול, עם מקלחת בלתי צפויה, ביקורת נוקבת על הלבשה תחתונה וחפצים במטבח, והרבה תבלין של הומור ישראלי ביום חגיגי
016
יום חמישי, 8 במרץ לב של גבר, אבל סבלנות לא אינסופית, במיוחד כשמדובר בשפיכת תה בסיסית של חמות ישראלית לתוך החיים הפרטיים שלך. הלילה שוב נופר סיפרה לי שאמא
שיעורים לחיים
הלב שב לנצח: סיפורה של טניה – אהבותיה, אכזבותיה, הדרך לאמהות, הנישואין לאלכסיי, ואובדן גדול שהפך הכל – מסע חיים ישראלי מלא תקווה, כאב ותודה על עשרים וחמש שנות אושר
089
הלב שב אל פעימותיו פעם, בימים שכבר חלפו ואינם, נולדה לנעמה בתה רונית ולאיש לא היה ברור מיהו האב. כך, “החליקה” נעמה במדרון שלפני הנישואין.
שיעורים לחיים
קריסטינה התבוננה במראה ומרחה את שפתיה באותו הגוון – “ריבת דובדבנים”. אולג תמיד אמר שזה מתאים לה. בגילה כבר לא מצפים לנסים, אבל בכל זאת – היא פגשה אותו. בתחנת האוטובוס, תאמינו! הוא פינה לה מקום, היא הודתה, ומאז החל הכול. שלושה חודשים חלפו, כמו נצח. — ברסיק, מה דעתך? — פנתה אל החתול שלה, ששכב על אדן החלון ובחן את הדרורים. — אני יפה? החתול ילל בנחת, כאילו מאשר. ברסיק איתה כבר חמש שנים, מאז היום ההוא שנשארה לבד אחרי לכתו של בעלה. היא אימצה אותו, אמרה: “נחייה יחד, ננחם זה את זו”, ובסוף באמת חיו ביחד, לא רק התגלגלו באבל. חתול חכם, מבין. כשקשה – מתקרב, מגרגר. כששמח – מתרוצץ בבית, משמח. על הבוקר – מלטף לחיים בכפה, מעיר בעדינות. טלפון צלצל. — קריסטינה’לה, אני בדרך! — קולו של אולג היה שמח, חגיגי. — היום סוגרים עניינים סופית. — מחכה לך — צחקה. היום יביא את המפתחות לדירתו ליד הים. החליטו לגור יחד. במרפסת תהיה אפשרות לארוחת בוקר ונוף למפרץ, הוא – יושב וקורא עיתון. — ברסיקי, אנחנו עוברים! תאהב שם, יהיו הרבה חלונות, מלא ציפורים… החתול השתפשף ברגליה. — ברור שגם אתה בא. מה בלעדיך? דפיקה בדלת. אולג עמד עם זר פרחים וחיוך גדול. אלגנטי, מוצלח, לבוש כמו יזם מצליח. — יפתי — נישק אותה — מוכנה לחיים החדשים? — מוכנה! — קריסטינה קרנה. התיישבו במטבח. אולג הניח את צרור המפתחות על השולחן ברוב טקסיות. — הנה. המפתחות לביתנו. ברסיק הופיע בדלת. — שוב החיה הזאת — אולג קימט את מצחו. — צריך לדבר… — על מה? — קולה התקשח. — תראי, הדירה חדשה, יש ריח של שיפוץ… חתולים משאירים שיער, ריח. ויש לי אלרגיה. קריסטינה קפאה. — זאת אומרת? — אני לא מתכוון לגור עם חתול. תחליטי מה את עושה אתו. דבריו נפלו עליה כמים קרים. ברסיק הביט עליה, אחר כך עליו, מבט מבין. אולג עזב אחרי זמן קצר, משאיר את המפתחות על השולחן. קריסטינה ישבה, בוהה בצרור. ברסיק קפץ אל ברכיה והתחיל ללטף. — מה אני עושה, ברסיקי? — לחשה, מלטפת פרווה רכה. בראש עדיין הדהדו דבריו של אולג: “תבחרי בעצמך”. חמש שנים ברסיק המשיך לחיות עמה. מאז ויקטור איננו, הוא הציל אותה משיגעון. נזכרה כשהביאה אותו קטנטן, קולה פיפקה. בבוקר הבא הלכה לשכנה, גברת גאולה, שמאכילה חתולי רחוב: — גברת גאולה, אולי את מכירה מישהו שיכול לקחת חתול טוב כזה, ברסיק? — את ברסיק?! — התפלאה. — למה? — עוברת דירה, אי אפשר עם חיות… גברת גאולה הביטה בה ארוכות: — קריסטינ’ה, ברסיק אצלך כמו בן. אילו נסיבות יש חשובות מחבר נאמן? זהו בגידה, קריסטינה. המילה “בגידה” חתכה אותה. בבית ברסיק קיבל אותה, כמו תמיד, נצמד, ומיד הרגישה שהוא מבין שמשהו לא בסדר. בערב אולג התקשר: — נו, מצאת פתרון לחתול? — עוד מחפשת. — קריסטינה, בלי סנטימנטים. רוצה לחיות איתי? או עם החתול? — תן עוד זמן. — אין לנו הרבה. אני רוצה שעד סוף השנה תעברי. אחרי שהתנתקו, ישבה בשקט. חברה נינה התקשרה: — קראת, מה קורה? — סיפרה הכול. — מה, הוא אמר לך לבחור בינו לבין החתול?! — בערך… — ומה יקרה הלאה? יחליט מה תלבשי, עם מי תיפגשי… מי שמתחיל בתנאים כאלה — מסוכן! — אבל אני מפחדת להישאר לבד! — את כבר עכשיו לא לבד. קריסטינה שתקה. ברסיק כירבל לידה. — ואם אמסר אותך, תתגעגע? ואתה? — הוא גרגר תשובה. — ואני? אצליח להיות מאושרת אחרי שאבגוד בך? החתול הביט בה במבט מלא אמון. למחרת, אולג: — ברור פתרת? — צריכה לחשוב. — לחשוב?! בגלל חתול תהרסי חיים? — אולי תתרגל? — אמרתי, יש לי אלרגיה! את לא בשלה לקשר רציני. נפרדו בגערה. התלבטה בלילה, חלמה חלום על מסדרון ארוך ובסופו אולג וברסיק — והיא נאלצת לבחור למי לגשת. בבוקר ברסיק ליווה אותה בשגרה. — אולי הוא צודק? אבל ידעה שזה לא קולה. שוב נינה: — מה אומר הלב? — לא יכולה לבגוד בו. — הנה! מי שמעמיד אותך בפני בחירה כזו — לא אדם רציני. לקחה את ברסיק חבקה אותו: — כנראה את צודקת. אחר הצהריים דפיקה. בדלת הופיע אולג, קפדן, עם מזוודה. — מוכנה? העברת את החתול? ברסיק יצא מהמטבח, ישב, הביט בו. — אמרתי לך, צריך לבחור! — בחרתי. — מה?! — אי אפשר לעזוב אותו. — ומה איתי? — אתה יקר, אבל ברסיק אף פעם לא העמיד אותי באולטימטומים. — את משווה אותי לחתול?! — הוא פשוט אוהב אותי כמו שאני. — בגלל חיה תהרסי את חייך?! — לא הורסת — פשוט בוחרת במה שבאמת חשוב לי. ברסיק נצמד אליה. — אני גבר רציני, יש לי עסק, יכולתי לתת לך הכול, ואת בוחרת חתול?! — הוא לא “חתול”. הוא ברסיק. — מה יש בו?! — רק דבר אחד — הוא אף פעם לא הכריח אותי לבחור. אולג הלם בדלת ויצא. קריסטינה נשארה עם החתול, שקטה. — שוב אנחנו לבד. החתול הביט בעיניה ושפשף ראשה בידה. ופתאום, הרגישה הקלה. — תודה, ברסיק, שעזרת לי להבין — אהבת אמת לא דורשת בגידה. עברו שלושה חודשים, האביב בחוץ, קריסטינה השקתה את האפריקניות שלה, הבית התמלא שוב שמחה ומוזיקה. היא חזרה ללמד, תלמידים קטנים, וברסיק התיידד גם איתם. יום אחד פגשה את השכן ממעלה הבית, מורה בדימוס, שהתעניין בברסיק, אהב חיות. ישבו, שוחחו ארוכות, התיידדו, וגם החתול התרצה. קריסטינה חייכה — החיים הסתדרו, לא כמו שתכננה, אבל נכון. היא הרימה כוס תה, ברסיק קפץ אליה והתכרבל. — תודה שעזרת לי לזכור — אהבה אמיתית היא כזו שלא שואלת: ‘מי יותר חשוב?’. מרפקי ברסיק התחזקו. ומאז, קריסטינה כבר לא פחדה להישאר לבד — כי עם מישהו שאוהב אותך כמו שאת, לעולם אינך לבד.
032
מיכל ישבה מול המראה במקלחת ונמרחה באודם שלה “ריבת דובדבנים”. שחר פעם אמר לה שזה ממש מחמיא לה. בגילה כבר לא מחכים לניסים, ופתאום במפגש אחד על
שיעורים לחיים
אנטונינה פטרובנה הלכה בגשם ובכתה מרה – הדמעות התערבבו בטיפות על פניה. “לפחות הגשם יורד – אף אחד לא רואה את הדמעות”, חשבה לעצמה. היא ידעה שהיא אשמה – הגיעה לא בעיתה, אורחת לא קרואה, והמשיכה לבכות. פתאום נזכרה באנקדוטה בה החתן אומר לחמותו: “מה, אמא, אפילו לא תשתו תה?” – והיא עכשיו בדיוק כמו אותה “אמא”, צוחקת ובוכה לסירוגין. בבית, התעטפה בפליז רטוב והניחה לדמעות לזרום בלי מעצור – אף אחד לא שומע, חוץ מהדג זהב שבאקווריום! אנטונינה הייתה אישה מעניינת ומבוקשת, אך חייה עם אביו של בנה ניקיטה השתבשו – הוא שתה המון, ובסוף גם נעשה קנאי ואלים, עד שאביה שם לזה סוף. מאז לא נישאה שוב – היו לה מחזרים, אך פחדה מהעבר. הייתה לה פרנסה טובה כטכנולוגית במסעדה קטנה, וחסכה כסף לדירה לבן שהתחתן עם אנסטסיה, והשאיר אותה דואגת שוב – הפעם לרכב חדש עבורם. מקרה בגשם הוביל לכך שאנסטסיה לא הזמינה אותה פנימה ואפילו לתה לא הציעה. אנטונינה חזרה הביתה, חלמה שדג הזהב מדבר אליה: “מה את בוכה – גם לתה לא הזמינו אותך! את חיה בשבילם – אולי תתחילי פעם לחיות בשביל עצמך?”. בבוקר היא קמה, לקחה את כספי החסכון של הרכב, קנתה לעצמה חופשה בים וחזרה יפה וזוהרת – ואף אחד מהמשפחה לא שם לב. ואז, סוף כל סוף, צמח סיפור אהבה בינה ובין מנהל המסעדה. יום אחד הגיעה אנסטסיה ורמזה על הרכב, אך אנטונינה חייכה, קראה לבן זוגה לשתות תה וציינה: “לא, אנסטסיה כבר הולכת – והיא הרי לא שותה תה, נכון?” וחייכה לדג הזהב: “הנה, כך זה צריך להיות!”
06
Анна Бат-Яаков брела по улице Герцль, дождь лил как из ведра, и она утирала слёзы, которые тут же смешивались с каплями. Ну хоть дождь думала Анна, никто
שיעורים לחיים
אירנה עוד לא הספיקה לנתק את השיחה עם בעלה ולפתע קלטה קול נשי זר בקו – סיפור על שלג ירושלמי, בגידות, מיילים שנחשפים ובחירה בין חיים שלמים לאהבה מפתה בת עשרים ושש
018
מיקה לא הספיקה לנתק ליואב וכבר שמעה בבירור קול נשי בצד השני. היא עמדה ליד החלון בסלון, הביטה בחוסר ריכוז על הטיפות שזלגו על שמשת תל אביב.
שיעורים לחיים
נכנסתי למסעדה בירושלים כדי לאכול שאריות כי הייתי גוועת מרעב… בלי לדעת שבעל המקום יחליף את גורלי לעד. הבטן שלי נהמה כמו כלב רחוב, והידיים קפאו מהקור הירושלמי. הסתובבתי ברחוב בן יהודה, מתבוננת בחלונות הראווה של חנויות האוכל עם הריח המשכר של שניצלים ופיתות חמות שממש כאב יותר מהקור. לא היה לי אפילו שקל אחד.
019
אני חייבת לספר לך מה קרה לי, זה סיפור כזה שאפשר רק ללחוש לחברה קרובה… אז תקשיבי: הייתי רעבה באמת, לא סתם רעבה של “לא אכלתי איזה שעתיים”
שיעורים לחיים
קנה את “החירשת” שכולם דחו… אבל היא שמעה כל מילה
0238
אמרו על שלי שהיא חירשת מאז שהייתה ילדה. אמרו זאת בביטחון שקט, כאילו חזרה על המשפט הפכה אותו לעובדה. במושב שלנו, האמירה הזאת הייתה כמו פסק דין: היא לא שומעת
שיעורים לחיים
שלוש שנים של נישואים… ובכל לילה בעלה ישן עם אמו. לילה אחד היא החליטה לעקוב אחריו… וגילתה אמת שלא נתנה לה לנשום.
0845
שלוש שנים של נישואין… וכל לילה, בעלה היה עוזב את מיטתו וישן לצד אמו. לילה אחד היא החליטה לעקוב אחריו ומה שגילתה גרם לליבה להחסיר פעימה.
שיעורים לחיים
הסיפור של קטיה: אהבה אסורה, סודות משפחתיים ובחירה בדרך חדשה — מסיפור אהבה אסור, דרך בדיקת אבהות מטלטלת ועד להתחלה חדשה כמשפחה בישראל המודרנית
0232
אמא, יש לי מה לספר לך עכשיו, רק תישבי לרגע. נועה נחתה על הספה ליד מרים ומשכה מתחתיה את הרגל, מתמקמת בהנאה. עיניה הבריקו כל כך, שמרים הניחה את הספר בצד
שיעורים לחיים
אין כמו בבית: ורה ובתה יורדות מהאוטובוס ועל סף הכפר, בין השלג לאור החורפי, נחשפת להן אמת ישנה – על בית נטוש, על סבתא שכולם יראו ממנה, ועל הסוד המשפחתי שמתגלה בין ריח עוגה חמה לאלבום תמונות ישן; כשהעבר מתערבב עם ההווה, ורה מגלה מי באמת אמא שלה, ומהי אהבת אם שאין לה תחליף
012
Более родного не бывает… Когда Сиван с дочкой вышли из автобуса на окраине мошава, зимнее солнце пробиралось сквозь мрачные облака, морозный воздух