Author: Lewis Simmons
יום חמישי, 8 במרץ לב של גבר, אבל סבלנות לא אינסופית, במיוחד כשמדובר בשפיכת תה בסיסית של חמות ישראלית לתוך החיים הפרטיים שלך. הלילה שוב נופר סיפרה לי שאמא
הלב שב אל פעימותיו פעם, בימים שכבר חלפו ואינם, נולדה לנעמה בתה רונית ולאיש לא היה ברור מיהו האב. כך, “החליקה” נעמה במדרון שלפני הנישואין.
מיכל ישבה מול המראה במקלחת ונמרחה באודם שלה “ריבת דובדבנים”. שחר פעם אמר לה שזה ממש מחמיא לה. בגילה כבר לא מחכים לניסים, ופתאום במפגש אחד על
Анна Бат-Яаков брела по улице Герцль, дождь лил как из ведра, и она утирала слёзы, которые тут же смешивались с каплями. Ну хоть дождь думала Анна, никто
מיקה לא הספיקה לנתק ליואב וכבר שמעה בבירור קול נשי בצד השני. היא עמדה ליד החלון בסלון, הביטה בחוסר ריכוז על הטיפות שזלגו על שמשת תל אביב.
אני חייבת לספר לך מה קרה לי, זה סיפור כזה שאפשר רק ללחוש לחברה קרובה… אז תקשיבי: הייתי רעבה באמת, לא סתם רעבה של “לא אכלתי איזה שעתיים”
אמרו על שלי שהיא חירשת מאז שהייתה ילדה. אמרו זאת בביטחון שקט, כאילו חזרה על המשפט הפכה אותו לעובדה. במושב שלנו, האמירה הזאת הייתה כמו פסק דין: היא לא שומעת
שלוש שנים של נישואין… וכל לילה, בעלה היה עוזב את מיטתו וישן לצד אמו. לילה אחד היא החליטה לעקוב אחריו ומה שגילתה גרם לליבה להחסיר פעימה.
אמא, יש לי מה לספר לך עכשיו, רק תישבי לרגע. נועה נחתה על הספה ליד מרים ומשכה מתחתיה את הרגל, מתמקמת בהנאה. עיניה הבריקו כל כך, שמרים הניחה את הספר בצד
Более родного не бывает… Когда Сиван с дочкой вышли из автобуса на окраине мошава, зимнее солнце пробиралось сквозь мрачные облака, морозный воздух









