שיעורים לחיים
– אילו רק ידעת מה עושה אחותי בירושלים, לא היה מזכיר אותה בכלל, ובכלל לא היה מתגאה בזהאבל היום היא חזרה עם תגלית מסוכנת שמחוללת סערה של סודות סביב המשפחה.
08
היום בערב, אחרי שהשמש שכבה מאחורי גורדון של תלאביב, ישבתי במטבח והחלו לרשום את מה שמסתער עליי במחשבות. הקול של האורחת שכנה, רחל, עדיין רועמת במוחי: הבת שלי איזה חכמה!
שיעורים לחיים
לא מצליחה להבין מאיפה מגיעה הקנאה העזה שלך. כל יום מאז שהתחלנו לצאת יחד, רק האשמות נוגעות באוזני. בעינייך חשד מתמיד. אתה מקנא בי מול חולים, אחיות, רופאים – אפילו מול כל עמוד מנורה. וזה כבר חוצה את כל הגבולות… ואני באמת עייפה מאד.
08
מאיר, מה זה? שאלה במגון בתקול, מחזיקה חולצה במישוחה. מה הקו האדום הזה? איפה הליפסטיק? מה, אתה נשארת במשרד עד מאוחר? תמר, למה את מדברת כך?
שיעורים לחיים
— אמא, אבא, שלום, ביקשתם שנבוא, מה קרה? — מרינה ובעלה טל פשוט נפרצו לדירת ההורים.
010
אמא, אבא, היי, ביקשתם שנבוא, מה קרה? מרים והחבר שלה יואב פשוט נחתו במפתן דירת ההורים. בפועל, זה קרה משישה חודשים, לפני שהאמא חלתה במחלה קשה, שלב שני אמא
שיעורים לחיים
– בגלל זה האהבה שלך נזרקה מהאקדמיה!
012
אתה ויתרת על הלימודים רק בגלל אהבתך! שלחנו אותך ללמוד, לא להתחתן! חיכינו לבת משק, ולא לקחה אותך! קרא בחוזק אביו. חמת האהבה של הבן נחשבה לבחינה של הריחוק.
שיעורים לחיים
הילד העשיר הולך לבן כשרואה נדבן זהה לו — לא חשב שיש לו אח!
07
בַּמֶּט, מוֹפָע חַזּוֹק בְּכָל פִּתְחִים: הֶחָרָשׁ הַצָּעִיר יֹשֵׁב בְּבִנְיָן יְקָר בְּתֵל־אָבִיב, חוֹלֵק כֶּסֶף בַּמְּעוּנִית וְאֹפֶן חַיִּים שֶׁל תִּקְוָה נוֹצֶחֶת.
שיעורים לחיים
חורף 1950, הקור חודר לעצמות; בחדר חשוך עם קירות אבן רטובים וריח של לחות, נערה בת שבע‑עשרה חיה נשימתה בין משכי הלידה, לבד חוץ מהמיילדת – אישה זקנה עם ידיים קשות ולב שהתרגל לצרות.
017
12מרץ1950 היום נגררתי לזיכרונות של החורף הקשה ששרר בגליל, קפאון עד לחוטם. בחדר קטן וחשוך של בית חקלאי ישן, עם קירות חימריים ריח לחות, שכיתי על האדמה כשאבקת
שיעורים לחיים
שנה של דעיכה ממחלה לא מוכרת ובאתמול ראיתי את הכלה מוסיפה אבק לבן לקערת הסוכר שלי.
05
קופסת הסוכר הפורצלנית עם תבנית עלי שדה עדינה עמדה במקומה הרגיל על השולחן, אבל עכשיו נראתה לי כמו פחית רעילה שעתידה לירוק רעל. אתמול ראיתי את תמר כהן, אשתו
שיעורים לחיים
«מתי כבר לא תהיה כאן?» — לחשה הכלה ליד מיטת האשפוז שלי, לא ידעה שאני שומע הכל והקלטתון מתעד כל רגע.
020
«מתי כבר לא אשאר כאן?» לחשה חמותי, קולן רך ונריח קפה זול. היא חשבה שאני במצב חסר הכרה, רק גופה ממולא בתרופות. אבל לא ישנתי. שכבתי תחת שמיכת בית חולים דקיקה
שיעורים לחיים
לעולם לא אשכח את היום שבו מצאתי תינוק בוכה בעגלה מול דלת השכנה שלי, לינה – לינה הייתה המומה בדיוק כמוני.
035
הייתי מודאגת שקרה משהו נורא ולכן פונה למשטרה, בתקווה שהיא תמצא את ההורים של התינוק. הימים עוברים לשבועות ואף אחד לא מתגלה. בסופו של דבר אני ובעלי מאמצים
שיעורים לחיים
העבירו אותי לבית אבות כדי לגזול לי את הבית, אך הם שכחו שהחברה שבה הם עובדים גם שליבמקום זאת, כשהתפשט השמועות, חזרתי אל המשרד שלי ובקשתו של המנכ”ל הפך לחוק שמגן על כל נכסי החברה.
016
יומן4יוני2026 היום היה גשם מתמשך, כזרם שלא מפסיק, כאילו השמיים החליטו לטהר את כל פינת תלאביב. האספלט נצנץ תחת האורות של פנסים, ונחלים קטנים זחלו בתעלות