Author: Hazel Tang
היום בערב, אחרי שהשמש שכבה מאחורי גורדון של תלאביב, ישבתי במטבח והחלו לרשום את מה שמסתער עליי במחשבות. הקול של האורחת שכנה, רחל, עדיין רועמת במוחי: הבת שלי איזה חכמה!
מאיר, מה זה? שאלה במגון בתקול, מחזיקה חולצה במישוחה. מה הקו האדום הזה? איפה הליפסטיק? מה, אתה נשארת במשרד עד מאוחר? תמר, למה את מדברת כך?
אמא, אבא, היי, ביקשתם שנבוא, מה קרה? מרים והחבר שלה יואב פשוט נחתו במפתן דירת ההורים. בפועל, זה קרה משישה חודשים, לפני שהאמא חלתה במחלה קשה, שלב שני אמא
אתה ויתרת על הלימודים רק בגלל אהבתך! שלחנו אותך ללמוד, לא להתחתן! חיכינו לבת משק, ולא לקחה אותך! קרא בחוזק אביו. חמת האהבה של הבן נחשבה לבחינה של הריחוק.
בַּמֶּט, מוֹפָע חַזּוֹק בְּכָל פִּתְחִים: הֶחָרָשׁ הַצָּעִיר יֹשֵׁב בְּבִנְיָן יְקָר בְּתֵל־אָבִיב, חוֹלֵק כֶּסֶף בַּמְּעוּנִית וְאֹפֶן חַיִּים שֶׁל תִּקְוָה נוֹצֶחֶת.
12מרץ1950 היום נגררתי לזיכרונות של החורף הקשה ששרר בגליל, קפאון עד לחוטם. בחדר קטן וחשוך של בית חקלאי ישן, עם קירות חימריים ריח לחות, שכיתי על האדמה כשאבקת
קופסת הסוכר הפורצלנית עם תבנית עלי שדה עדינה עמדה במקומה הרגיל על השולחן, אבל עכשיו נראתה לי כמו פחית רעילה שעתידה לירוק רעל. אתמול ראיתי את תמר כהן, אשתו
«מתי כבר לא אשאר כאן?» לחשה חמותי, קולן רך ונריח קפה זול. היא חשבה שאני במצב חסר הכרה, רק גופה ממולא בתרופות. אבל לא ישנתי. שכבתי תחת שמיכת בית חולים דקיקה
הייתי מודאגת שקרה משהו נורא ולכן פונה למשטרה, בתקווה שהיא תמצא את ההורים של התינוק. הימים עוברים לשבועות ואף אחד לא מתגלה. בסופו של דבר אני ובעלי מאמצים
יומן4יוני2026 היום היה גשם מתמשך, כזרם שלא מפסיק, כאילו השמיים החליטו לטהר את כל פינת תלאביב. האספלט נצנץ תחת האורות של פנסים, ונחלים קטנים זחלו בתעלות









