**הבגידה הראשונה של אבי: השיעור שלמד לחיים**
מאז ילדותו, אבי הרגיש חוסר ביטחון בגלל גובהו הקטן. בגן הילדים בתל אביב הוא היה הקטן ביותר אפילו הבנות נראו גבוהות ממנו. אין לו היו חברים, הוא שיחק לבד, וכשהילדים האחרים תפסו ממנו צעצועים, הוא היה שותק וסובל, לעולם לא מתלונן על כך להורים.
בבית הספר היסודי המצב לא השתנה. כולם קראו לו קוציק, הצחיקו עליו, והוא רק כיווץ את האגרופים בחוזק. כשהלעג הפך לבלתי נסבל, ביקש מאביו ואמו לרשום אותו לחוג ספורט.
מספר שנים מאוחר יותר, כמעט בלתי recognisable הוא גדל, התחזק, גופו הפך לשרירי ומורד. בכיתה ט’ התעניינו בו הבנות, אך אבי זכר את כל הפגיעות מהילדות ולא רצה לאפשר לאף אחת להתקרב אליו.
—
**האהבה הראשונה והאכזבה הראשונה**
כאשר הוא נרשם לאוניברסיטת הרוואל, חייו השתנו. הוא הפך לבטוח יותר בעצמו, מצליח לתקשר עם כולם, והנערות הפגינו כלפיו חיבה בקלות.
כך הכיר את אורית סטודנטית שמאדמת דירה בתל אביב. בתחילה הוא רק ליווה אותה עד לדלת הכניסה, אך יום אחד היא הזמינה אותו לביתה. כך נולדו הקשר הקרוב ביניהם.
אולם, הקשר לא הביא לו אושר אמיתי. בלב פתוח, הציע אבי יום אחד:
בוא נישא.
אורית צחקה בקול רם:
פאול, יש לך כל החיים לפני! אתה נאה, ספורטיבי, ובטוח שיהיו לך עוד הרבה נשים. תוכל לצאת עם כל אחת, ואז לבחור את הטובה ביותר.
את רצינית? קולו של אבי נהיה קר.
כמובן! היא לכתה בכתפיים. יש לי בן זוג. הוא הכי יפה ועשיר בשכונה, תמיד שולח לי כסף כדי שלא אוכל לעבור בדירות משותפות. אנחנו נפגשים רק בחופשות, ובך אני מעבירה לילות.
המילים נקרעו בליבו כמו חץ.
אז אני רק אפשרות זמנית? שאל בקול מרור.
פאול, באמת אני מחבבת אותך! אבל את מבין
אבי קם והחל לאסוף את מצאיו.
הזדקפת?! חייכה אורית, מביטה בו בעין. טוב שהבנת את האמת עכשיו. אל תמהר להאמין בדמויות, תכיר אותה יותר לפני שתפתח את הלב.
אבי יצא מרגיש מנוצל.
—
**החום הביתי במקום האשליות השבורות**
כאשר חזר הביתה, הוא שם את המזוודה בכניסה.
בני, מה קרה? קראה בחשש האם, שבתי בתל אביב. החתונה לא תתבצע?
תזדמה, השיב בקיצור, שלף טבעת משקלו. קח, תשתמשי בה יותר ממני.
אמו הביטה בו בעצב.
טבעת יפה, אני אוכל לשים אותה על אצבעי, היא נאנחה. בוא למטבח, אפייתי עבורך קישים בטעם שלך והכנתי תה נענע. נשתה ונשב, נדבר.
אבי חש בטמפרטורה של חיבוק ואכפתיות שחסרו לו בימים האחרונים.
—
**פגיעה נוספת בגאווה**
באוניברסיטה הוא נמנע ממפגשים עם אורית, אך היא המשיכה להתנהג כאילו לא קרה דבר. אחרי השיעורים היא הלכה יד ביד עם דוד, לחשה אליו, ואז נעלמה לכיוון בלתי ידוע.
אבי הבין שהמילים שלה רק רובה, והיא ראתה בו רק עניין זמני חלופה עד שתמצא את האופציה הבאה. מחשבה זו השאירה בו טעם מר.
ומהר לעוד כמה ימים, הוא נתקע במבחן נוסף.
אבי, בוא לחגוג איתי את יום הולדתי! צצה פתאום שירית, אחת הסטודנטיות היפות בקבוצה.
אבל האם זה היה מקווה למשהו אמיתי או מלכודת חדשה?
