הלכתי לרופא רק כשכבר לא יכולתי יותר לסבול את הכאב. שלושה ימים רצוף זה כבר היה יותר מדי. כאב ראש איום, ששום כדור לא מצליח להשתיק. בלילה, אפילו להירדם לא הצלחתי. הטעות הכי גדולה הייתה להיכנס לאינטרנט ולקרוא למה כאב ראש יכול להיות תסמין.
הדפדפן מיד זרק לי כתבות כמו “איך מבדילים בין מיגרנה לגידול בראש”, ועוד המון דברים מבהילים כאלה. אחרי שקראתי השוואות לסימפטומים, כבר כמעט ויתרתי על קופת חולים אפשר כבר ללכת ישר אל שירותי קבורה.
נזכרתי איך דמותו של ג’רום ק׳ ג’רום פותחת אנציקלופדיה רפואית ומוצאת אצלו את כל המחלות שבעולם, חוץ ממחלת יולדות מדלקת ריאות, כולרה ועד יבלות ברגליים שסוגרות את הדרך ל”יא”. הוא אפילו התאכזב שמדובר רק בטיפוס ולא באיזו קדחת נדירה.
גם אני הרגשתי ככה. מרוב קריאה עד שתיים בלילה, שכל מחלה קטלנית עברה עלי, אמרתי לעצמי: “די! מחר אני זוחלת לרופא!”
בתור לחדר הרופא ניהלתי שיחה קצרה עם אישה נחמדה:
שתית?
לא הבנתי:
מה שתיתי?
אתמול שתית?
לא שתיתי, נפגעתי קצת.
יש לך עיניים אדומות, כמו של אחרי מסיבה
לפעמים אני באמת תוהה אם אני הולכת לפסיכולוג בשביל ללמוד להסתדר עם אנשים שדווקא להם יותר דחוף ללכת לפסיכולוג ממני.
תודה, עניתי בקרירות. על ההתחשבות.
נכנסתי לחדר הרופא, והתחלתי לפרט, כמו מנחת בטלוויזיה, את כל התסמינים שלי. לסיום, הדגשתי גם את העיניים האדומות שלי:
כאילו שתיתי, למרות שלא שתיתי, התלוננתי בחצי חיוך.
הרופאה הסתכלה לי בעיניים וגלגלה כתפיים:
העיניים שלך בסדר גמור, אל תמציאי בעיות…
נו, אמרתי לכם: לא כל אחד הולך לפסיכולוג כשבאמת צריך.
הרופאה בדקה לי לחץ דם, דופק, חמצן. שאלה שאלות. מהתשובות, לי זה נשמע הרבה פחות “מיגרנה” ויותר חמור.
אולי נעשה MRI? אני מוכנה לשלם, הפצרתי. הרי כתוב באינטרנט שצריך…
קודם כל, בואי לא ניכנס ללחץ. נטפל בכלי הדם, נשלח אותך לבדיקות, ואם יהיה צורך נתקדם.
אותו לילה, היה נראה לי שלא יכול להיות יותר גרוע. בכיתי וחשבתי ארבעים שנה, ורק שני ילדים ועשר ספרים זה מספיק או לא?
הילדים עדיין קטנים, עוד לא סיימתי לפתח אותם…
הספרים גם לא מושלמים באחד הספרים, בעמוד 16 יש טעות דפוס… יש עוד הרבה לחנך, גם את העורכים וגם את הילדים.
חזרתי הביתה אחרי הרופא, בדרך אספתי את הילדים, קניתי את הכדורים שלקחתי מיד. בבית, פשוט נפלתי למיטה.
הילדים ניגשו אלי:
יש מה לאכול?
יש, אבל צריך לבשל. עוד מעט…
הראש כבר כאב פחות, אבל לא היו לי כוחות שלושה ימים שכבתי מיידית.
דניאל ניגש והכין לבד ארוחת ערב טיגן חביתה, חימם פסטה. שאל אותי: “אמא, להביא לך אוכל למיטה?”
הרגשתי כזה גאווה. פתאום קלטתי וואלה, יש לי בן גדול! גמור! הוא לא ילך לאיבוד.
לא, תודה. אני לא רעבה. אתה אלוף.
טוב, חייך, וחזר עם צלחת פירות פרוסה, אמא, פה קיווי. בקיווי יש יותר ויטמין C מתפוז. ויש תפוחים בשביל הברזל. וקלמנטינה רק ליופי, אחרת תתקלקל…
נמסתי. הילד שלי! דאגן אמיתי! כבר הרגשתי ממש יותר טוב.
אחר כך דניאל הלך למכולת.
לאן אתה הולך?
נגמר לחתול האוכל, הסביר.
תקנה גם גלידה, קראה נועה. גם אצלי נגמר אוכל
נועה, ביתי, נכנסה אליי חגיגית, עם משקפיים וחלוק, ומזוודת כלי משחק. ד”ר נועה, הרופאה הצעצועית.
נו, חולה, נטפל בך? נעשה זריקה?
תקראי לי “אמא”, לא “חולה”
כשתבריאי, תהיי אמא. עכשיו את חולה. תפתחי פה.
פתחתי פה.
מה זה, אכלתן קיווי ולא נתת לי? קיווי?
קחי, מה הבעיה, הגשתי לה את הצלחת.
כבר לא בא לי, אכלתי חביתה. עכשיו מחכה לגלידה. תני לי לבדוק אותך שמה על הצוואר את הסטטוסקופ הוורוד.
כל ערב אני רודפת אחרייך עם ספר שתבדקי אותי, ואת לא בודקת.
הו, המצב לא טוב, נועה מקשיבה לי לצוואר, את מדברת יותר מדי, ורצה אחרי ילדים. אני רושמת לך זריקה וגלידה. אם דניאל יקנה לכולם. ואם רק למי שביקשה אז היית צריכה לבקש.
מה, לא תשתפי את אמא שלך בגלידה המרפאה?
בתגובה, דקרה אותי ברגל עם מזרק צעצוע.
איי! צחקתי.
ככה צריך בשביל להחלים.
בכנות, כבר הרגשתי מצוין. אחרי הגלידה דניאל באמת קנה לכולנו, הראש הפסיק לכאוב, האנרגיות חזרו, העיניים שלי היו כחולות לא אדומות.
אבל עוד שיחקתי קצת תפקיד של אמא חולה, את הסיפור של הלילה קרא דניאל. נועה בחרה “אנציקלופדיה”.
זה ספר על סייקלופים, צחק דניאל.
קראו על שבתאי, ואז על דינוזאורים, ואז על שיניים חלביות. כמעט התווכחו אם גם לדינוזאורים היו שיניים חלביות.
הקשבתי להם משוחחים, והמיסה אותי תחושת האושר, אהבה, והמשמעות זו האמיתית, שממלאת את הלב.
אחר כך החלפתי סדינים כי הפכו לי את הצלחת ומרחו כל הקיווי על המיטה.
בערב כולנו נרדמנו יחד בחיבוק.
נו, עזרו הכדורים? שאלה אותי הרופאה בבוקר.
הנהנתי. אבל לדעתי, עזרו לי בכלל כדורים אחרים הילדים שלי.
הם אלה שממלאים אותי אנרגיה במקום כאב, שמחה במקום דאגה, אושר במקום כעס.
תחבקו את הילדים שלכם, גם אם הם כבר מטר שמונים. אין דבר מרפא יותר מהחיבוק הזה. אולי, חוץ מקיווי, שיש בו הרבה ויטמין C.
