הכלה הטרייה

כלה
חנה ארזי הניחה על השולחן המהודר מגש גדול של עוף בתנור ונשפה עמוק. בכל רגע יגיעו הבנים עם הכלות.
לא מזמן התחתן בן הזקונים, החתונה הייתה מאוד צנועה. נו, מה לעשות, היום הדור הצעיר אוהב פחות רעש היא, לעומת זאת, הייתה חוגגת בגדול. כשלה ולבעלה היה זיווג, בקושי גירדו להגיע לרבנות; לקח להם שנה לקנות טבעות שתי טבעות זהב דקות. לילדים התחשק אירוע שמח אמיתי, אבל זה מה שהם בחרו אמא רק יכולה לרטון בשקט.
“חוץ ממגרעה אחת הבחורה הזו פשוט יותר מדי מטופחת!” חנה כבר סימנה את הבעיה אצל כלתה. אבל נועה כבר תכננה לשוחח איתה בערב.
הכלה, נועה, בחורה סך הכל טובה, נעימה. על הבן שלה, גדי, היא השפיעה לטובה. עזרה לו למצוא עבודה מצוינת, דוחפת אותו עוד ועוד שיתהפך קצת בשביל הקריירה. עד גיל שלושים גדי חי על מגש של כסף שום שאיפה, שום מאמץ, הייתה חנה כבר מתחילה לדאוג. בסוף, ברוך השם, הסתדרו העניינים.
אבל רק דבר אחד יש לי עם נועה היא פשוט זורקת על עצמה ים כספים: מניקור, מסאגים, תספורות, טיפולים, שכל חודש במכון יופי אחר. לא ככה מתנהגת אשת משפחה אמיתית!
אם יהיו ילדים במקום לקנות נעליים לגדי, היא תלך לפדיקור? חנה כאלה נשים אף פעם לא ממש חיבבה; על עצמה תמיד ויתרה, במיוחד אחרי שבעלה נפטר. הילדים היו כבר בוגרים, ועדיין תמיד היה חסר, תמיד הייתה נותנת להם ראשון.
את מחשבותיה קטע דפיקה בדלת הדור הצעיר הגיע. נועה נכנסה לסלון כמו כוכבת. שיער בתסרוקת מבריקה, מניקור מושלם. בקושי רואים איפור, אבל רואים שעברה טיפול לא מזמן אצל קוסמטיקאית על.
– נועהלה, את פשוט מהממת! קראה חנה בכנות, אבל לא שכנעה אף אחד שחיוך ההערכה לא מלווה גם ברטינות קטנטנות. התלבושת חדשה, כן?
– כן, רק אתמול קניתי, נועה חייכה בשמחה. בעבודה קיבלתי בונוס יפה.
– אז בכלל כדאי לשים את הבונוס בצד חנה לא התאפקה לשפוך קצת נסיון חיים. כל הבונוסים, מענקי חג, תוספות לחסוך ליום סגריר, תאמיני לי! תמיד אפשר להיזדקק לזה…
נועה שתקה. היא העריכה את החמות אישה פשוטה, לב ענק, הכל הקריבה בשביל המשפחה. אבל בלב נועה ידעה ימי סגריר מגיעים רק למי שמחכה להם כמו נבואה שמגשימה את עצמה.
הערב התגלגל על מי מנוחות, אבל חנה לא ויתרה על לנגוס בעדינות בנושא ההוצאות “המיותרות”. נועה הבינה הכוונה אליה.
– ואצלך, חנה, מתי הלכת למניקור לאחרונה? לא יכלה להתאפק.
– אני?… בחיים לא! גג בבית אני דואגת שהידיים יהיו נקיות. לא צריכה יותר.
איש לא שם לב לדו-שיח הקצרצר, אבל לנועה זה דקר בלב איך אפשר, לגדל שני בנים, להסתדר לבד, ולפחד להוציא לירה על עצמך?
– גדי, תגיד, אמא שלך בכלל עושה משהו רק לעצמה? שאלה בדרך הביתה.
– מה פתאום, היא בסדר גמור מבשלת, ראית איזה שולחן הכינה. אוהבת לראות טלוויזיה, הולכת לפטפט עם השכנות. למה את שואלת?
– איך למה? שום דבר טוב לא ראתה בחיים! הייתם מוציאים אותה קצת לסרט, להצגה, למסעדה…
– שטויות, היא לא צריכה את זה, את מגזימה.
נועה נזכרה באמה שלה גם כשהמצב הכלכלי היה לא משהו, תמיד מצאה פינה לתספורת יפה, שמלה חגיגית, ומנוי לתיאטרון בשביל הנשמה.
החלטה בליבה: חנה חייבת לטעום, לפחות פעם בחיים, קצת זמן לעצמה. שלא תשב מחכה לנכדים בטלוויזיה בעוד היא מבטלת את עצמה.
כעבור יומיים התקשרה נועה לחנה:
– אולי נצא לקפה, נטייל קצת יחד? אולי תקפצי איתי לסלון? תבחרי טיפול לרוחך, מה שאת אוהבת.
– מה פתאום, נבהלה חנה אני אחכה לך בפואייה, את תעשי מה שצריך
– מה פתאום לחכות? אפשר להעביר חצי שעה או שעה בצורה הרבה יותר נעימה! בואי, לפחות מניקור עדין ומסאג ידיים?
בסוף, אחרי הרבה שכנועים, הסכימה. נועה התקשרה לסלון, שם כבר הכירו אותה מצוין, ואמרה:
– בנות, כל מה שאפשר, תעשו לחמותי פינוק אמיתי. אם תשאל למחיר תגידו ששילמתי כבר על הכול שתרגיש חופשיה להנות. בעצם, יש עליכן משימה לאומית: תצליחו קניתן לקוחה קבועה!
בזמן שנועה העבירה את חנה בידיים של הביוטיקאיות, היא התיישבה בפואיה עם הסמארטפון; בשבילה אין טיפולים היום, רק עבודת נייד.
בעיקרון, חופש, אבל למה לא לשלוח עוד כמה וואטסאפים בזמן הזה?
חנה יצאה אחרי שעתיים רגועה, קורנת, חייכה בלי הפסקה.
– נועה, לא יודעת מה עשו לי שם מניקור, מסאג, צאי טעים, קפה מצוין כמה זה עולה בכלל? נראה לי יקר בטירוף.
– היום יש מבצע! קפצה המנהלת מי שמביאה את חמותה, שתיהן מקבלות טיפול חינם. חנה, היום לא עולה שקל!
אחרי זה הלכו השתיים לקפה בשדרות רוטשילד. חנה לגמה לגימה גדולה מהקפוצינו והתמתחה בכסא כאילו זה מזמן היה הרגל שלה.
– אולי נעשה מזה מסורת? נצא יחד מדי פעם לגיחות נשיות? יש מבצעים, חבל לפספס. נהנית, נכון?
– מאוד! חנה הודתה. לא ידעתי כמה זה כיף ומרגיע.
– היית צריכה כבר מזמן לנסות!
– היה לי מספיק דאגות ילדים קטנים, ובהמשך בעלי, עליו השלום, תמיד דאג שיהיה רק מה שחייבים, קונדס כזה. אחר-כך כבר לא הרגשתי צורך.
– ועכשיו יש בשביל מה! שיהיה לי כיף איתך, מה רע?
– טוב, נו, פעם-פעמיים בשנה…
כך התחיל מנהג חדש: חנה ונועה הולכות יחד להתפנק. נועה, במיומנות יוצאת דופן, גם חידשה חלק מהמלתחה שלה, ותמיד מציגה מחירים חצי ממה שיצא בפועל.
אפילו שכנעה את גדי להוציא את אמא לרסטרו ברביעי בערב. אחכ שוב כולם יחד הלכו לקולנוע. ולראש השנה נתנה נועה לחנה מנוי לתיאטרון העירוני.
– חנה, את התחדשת ב-10 שנים! אמרו השכנות, מופתעות.
– ככה זה, דור צעיר מושך אותך החוצה משגרה, חייכה בביישנות.
באמת הרגישה שכעת, בפנסיה, אם היא, אמא לשני בנים, מרשה לעצמה לפתוח דף חדש הנה גם לה מתחילה, סוף סוף, נעורים אמיתיים.