תסלחו לנו, פתח אחד הקצינים, בעיניו ספק התנצלות ספק מבוכה אבל הגברת הזו טוענת שהחתול שלכם קפץ למרפסת שלה, תקף אותה ואחר כך גנב לה את הגור…
יש כאלה מבנים בתל אביב, שיושבים על פינת הרחוב. שני אגפים שמתחברים לכדי בניין אחד, אבל בזווית ישרה תשעים מעלות בדיוק.
וכשיש מרפסות בצד הפנימי, בפינה המרפסות כמעט נושקות זו לזו.
זה כמעט הכי הרבה מטר וחצי.
אז זהו…
גבר ואישה, בני זוג, גרו בקומה החמישית. שניהם עבדו באותה חברת הייטק וקופצים לעבודה יחד ברכבם.
יום אחד, בצהרי יום חול, בדרכם חזרה, ראו בחצר איך להקת כלבים משוטטים תוקפת חתול עזוב אותו אחד שכל השכנים, כולל הם עצמם, דאגו להאכיל.
הגבר הבריח את הכלבים, אבל החתול חטף לא מעט. למזלו, זה לא היה קטלני. הם אספו אותו וחזרו איתו לרכב.
במרפאה הווטרינרית ניקו, תפרו, העירו אותו באינפוזיה של סליין וויטמינים, והזריקו אנטיביוטיקה. הטיפ היה: להביא אותו לבדיקה וזריקה כל יום למשך שבוע.
כך הגיע גבע זה שמו אל ביתם.
למה גבע?־ תשאלו. בעברית “גבע” מזכיר משהו עוצמתי, גאה, כמעט בריון. למראהו, היה נדמה שהוא שליט הג’ונגל. אבל…
החתול הבריון התרגל במהירות לחום, לאכפתיות, לבית. בתוך יומיים כבר התענג על שטיח רך על הספה, גרגר מול ליטוף האישה, ונראה רגוע ובטוח.
תראה איזה פינוק צחקה היא, תוך כדי גירוד הבטן שלו.
גבע נאנח הפצעים העיקו אבל המשיך לגרגר. אהבתו החדשה הייתה חזקה מהכאב.
הוא החלים, התנקָה, השמין, והפרווה האפורה שלו נצצה. כעבור שבוע כבר העדיף להתכרבל על ברכיהם.
העבר הקור, הרעב, המריבות והפחד נמוג לאט לאט, כמו חלום רע.
וכעת, כשהוא על המרפסת, בוחן בגאון את המתרחש בחצר ה”רחובות החופשיים” כבר לא משכו אותו. הוא הכיר מקרוב את מחירה של ה”חירות”.
מרפסות שכנים כלל לא עניינו אותו. עד… שיום אחד הופיע על המרפסת הצמודה גורת חתולים. קטנה, פרוותית, מעודנת.
איזה מפונקת… חשב גבע בבוז ושאג גרגור לעברה, זנבוHIGH בתנופה.
אבל יום אחרי, קול מוזר תפס את תשומת לבו. קול יבבה חלשה, מכיוון המרפסת של ה”נסיכה”.
גבע ניגש.
הגורה הסתתרה בפינה וייבבה חרישית.
היי! קרא גבע. מה קרה לך? למה את בוכה? לא נתנו לך את האוכל שאת אוהבת?
הגורה נרעדה וחבקה את קירות הפינה, עיניה המושפלות חוששות מהחתול הגדול והמפורסם.
למה את בוכה? התעקש גבע.
היא… היא חבטה בי בכפכף… לחששה אתה יודע כמה זה כואב?
גבע, שלא הכיר כפכפי עונש, התבלבל. עכשיו הוא פינוקיו של הבית, יללה לא שמע הרבה זמן, אבל כאב? את הכאב לא שכח אף פעם.
כפכף? תמה. על מה ולמה?
יללתי מוקדם בבוקר, רעבה הייתי…
ומה? גבע התפלא.
אז היא הכה אותי, וגם צעקה…
גבע שתק. הגורה רעדה, שוב לא מעזה אפילו להשמיע קול.
מכה אותך הרבה? שאל גבע בשקט.
כמעט תמיד… יבבה על כל רעש קטן או משחק. היא לא אוהבת אותי…
אבל בטלפון לחברות היא מתפארת שווה הרבה כסף. אומרת שאני השקעה. אני לא יודעת מה זה…
גבע ידע. “אתה יקר שלי” כך פונה אליו האישה. אבל כאן “יקר” קיבל משמעות אחרת, קרה ואכזרית.
עיניו התקדרו. הלב תר אחר פתרון איך עוזרים לקטנה? ברחוב זה פשוט. עכשיו… עכשיו הוא מתפנק על הספה עם בני אדם שאוהבים אותו. מה עושים כשהילד לידי? איזה חתול מבולבל!
הגורה נעלמה לדירה. שפופה, רועדת. שלולית פחד תחתיה.
גבע התבונן בעצב. זכר במעומעם את ילדותו שלו את הכלב ההוא שהבהיל אותו עד שבקושי הצליח לעמוד.
מאז הרבה מזמנו בילה על המרפסת. חברותה של הגורה, ששמה כמה אירוני שקל, הפכה לעניין קבוע.
לפי גבע, היה אפשר לקרוא לה פשוט “קטנה”.
קטנה התרגל לבוא בסתר: היום היא איימה לזרוק אותי מהמרפסת. נמאס לה לנקות אחרי…
כל פרווה של גבע התרוממה, שיניו נחשפו בזעם.
יותר מדי פעמים שמע את הצרחות של בעלת קטנה, לעיתים את “פצפוץ הכפכף” על הגוף הזעיר.
הוא כבר קיבל החלטה ממזמן. רק הפחד עצר אותו.
יזרקו אותי, חשש לא יחוסו עלי על דבר כזה.
לא רוצה שוב לרחוב לאבד את הבית, החום, השיבה שרק מצא.
אבל החרדה שמא האישה תהרוג את הגורה לא נתנה לו מנוח.
ואז הגיע ערב הגורלי.
גבע ארב על המרפסת, קשוב. מהדירה הסמוכה עלו צעקות. האישה, על מיטתה, מקללת ומניפה כפכף לעבר הגורה המכווצת.
גבע ראה הכל בחזרה מהשמשה.
היא התקרבה, כפכף ביד, צווחה: אני אחתוך אותך, טינופת!
הוא לא ידע איך, לא חשב. קפץ. פשוט עבר את המטר וחצי של הפינה.
האישה לא הספיקה לזרוק את הכפכף. במיטה, הר געש פתאומי: חתול ענק, פרוע, מתנשף, שורק, זוקף שיניים ולשונו כלהבה. בעיניה רעת עולם.
היא זעקה, הפילה את הכפכף. בין אצבעות רגליה בפיגמה כתם חם.
רק השטן שחור הבזק הופיע פתאום.
“סתן,” שחשבה בליבה, התרומם, שלף טפרים. היא ייבבה, כיסתה את פניה איבדה הכרה.
כעבור עשר דקות דפיקה בדלת זוגו של גבע. על הסף עמדה שכנה פרועה, עיניה קפואות.
החתול שלכם תקף אותי!!! הוא שרט, גנב לי את השקלים! אני מתקשרת למשטרה!
גבירתי, ענתה האישה בשקט. החתול שלנו לא יוצא מהבית. ואת גורתך לא ראינו.
פניה של השכנה התעוותו. ניסתה לומר משהו, רק שרקה כמו חתולה צורחת. הסתובבה בסערה, טרקה את דלתה.
כעבור עוד עשר דקות, שלושה שוטרים. אחריהם השכנה, מקשקשת בהיסטריה.
תסלחו, התחיל קצין בכיר הגברת טוענת שהחתול שלכם קפץ למרפסת שלה, תקף אותה וגנב לה את הגור…
מה? תמהו בני הזוג.
אתם מוזמנים להיכנס ולראות, הציע הגבר החתול ישן בסלון, אין כאן גורה.
המשטרה נכנסה. גבע, שלו, עיניו חצי עצומות על ערכתו הרכה.
זה הוא! זעקה השכנה הוא שרט אותי וגנב לי את שקל!
סליחה, מה בדיוק גנב? התבלבל השוטר את השקלים שלכם החתול גנב?
מה, אתם טיפשים? סיננה. הגורה שלי נקראת שקל!
השוטרים החליפו מבטים. יצאו למרפסת.
כמעט שני מטר, אמר אחד.
את טוענת שהחתול קפץ כזה מרחק עם גור בפה? הוסיף השני.
אתם לא מאמינים לי?! צווחה. חיפשה בבית: שקל! שקל! שקל!
פתחה ארונות, משכה מצעים, פיזרה תכולה.
אנשי המשטרה הושיבו אותה בתקיפות.
גברת, אמר הקצין אתם עוברת על החוק. להרוס ככה דירה יש להם זכות לתבוע אותך.
אותי?! אחרי שהחתול שלהם איבד לי דם וגנב לי את החתול?!
אגב, הוסיף השוטר אפשר לראות איפה נשרטת?
היא נתקעה, גמגמה ואז צווחה: אני אתפל בכולכם! אני אראה לכם…
פשוט, אמרה בשלווה המארחת אבל יש ממך ריח שתן חזק… אפשר בבקשה לקום מהכיסא?
העיניים של השכנה התעגלו. סמקה ואז החווירה.
ברחה לדירתה, דופקת דלת חזק.
את/ה מגיש/ה תלונה? שאל אחד השוטרים.
לא, ענו שני בני הזוג כאחד.
נראה לי שאין לה את זה, הוסיפה האישה ברכות.
סליחה על ההפרעה, אמרו השוטרים ויצאו.
הזוג הביטו אל גבע, שהתיישב על הספה.
נו, פלט הבעל.
נו, חזרה אחריו.
גבע הביט בעיניהם נבוך, קפץ, והלך לארון.
בבטחה שלף את הדלת בציפורניו. קפץ פנימה, ולחשוף בזהירות הגורה האפורה, קטנה ורועדת, מתחת ערמת מגבות.
אלי… נשמו בני הזוג יחד.
ישבו יחד על הספה.
גבע השאיר את הקטנה לידם, גוף אפרורי רועד, מקופל ככדור.
ומה עכשיו? שאלה האישה, אוחזת את הגורה הרכה בחיקה.
קטנה התכווצה עוד יותר.
אל תפחדי, אמר הבעל ברוך.
אצלי החתולים בטוחים, אמרה האישה וליטפה ואתה, מתוק שלי… תקבל עונש קטן, הקריצה לגבע. ככה לא עושים. יש פתרונות אחרים…
איזה פתרון כבר היה? חייך הגבר הוציא אותה מידי מכשפה, ואת מענישה?
בכל מקרה, אין לנו שום חתלתול בבית. כפי שהמשטרה שמעה.
תמיד אותה סולידריות, חייכה האישה לקטנה. אולי גם תעניק לו תעודת הוקרה?
בהחלט! השיב הבעל יאללה, גבע, בוא לקבל חזה עוף.
תראה אותו! עשתה עצמה כעוסה אל קטנה.
אבל הגורה הזעה שלחה את כפה, אחזה בידה של האישה והצמידה ראש פרווה לליבה.
חיוך פייסני האיר את פניה של האישה: טוב בפעם הראשונה אני סולחת.
הגבר וגבע צעדו אל המטבח, וקטנה נותרה בחיקה, מגרגרת בשקט. עכשיו ידעה גם היא שכשמלטפים זה טוב.
ושוב חשבה מה משמעות המילה יקר. איכשהו, בפיה של האישה הטובה “יקר” נשמע אחרת, הרבה יותר.
