בשש בבוקר, גדי פשוט זרק אותי מהמיטה. בהתחלה חשבתי שזו טעות מוזרה, אולי סתם לא נזהрив, אבל יום אחרי זה קרה שוב. כל זה התחיל מיד אחרי שחזרנו מביקור אצל אמא שלו במושב.
אנחנו נשואים רק חצי שנה, אבל אחרי המקרה הזה החלטתי בלב שלם להגיש תביעת גירושין. הסיבה להתנהגות שלו פשוט הכתה בי בהפתעה. הנה מה שקרה:
גדלתי כל החיים בעיר, אף פעם לא הייתי צריכה לקום מוקדם. היום אני עובדת עם חברה בינלאומית, ככה שהעבודה שלי מתנהלת הרבה פעמים בלילות כשאצלנו בוקר, אצלם לילה. יוצא שאני הולכת לישון לקראת בוקר ומתעוררת מאוחר.
גדי, בעלי, בא ממושב בגליל. שם התרגלו לקום עם קרני השמש, וההרגלים האלה לא השתנו אצלו גם כשעבר לעיר: הוא פותח עיניים בשש בבוקר ודורש חביתה וקפה.
“ארוחת בוקר אצלי תמיד בשבע,” הוא אמר כבר בדייט הראשון.
אז רק חייכתי. חשבתי שזה חמוד, לא ראיתי בזה בעיה גדולה. הרי אפילו כשהייתי ערה כל הלילה בגלל עבודה, תמיד יכולתי להניח ראש אחר כך.
בתקופה הראשונה לנישואים הכל זרם בסדר. ניסיתי להחזיק בקצב שלו כשהצלחתי, ולרוב הרגשתי שאנחנו מסתדרים. נראה היה שמצאנו את הדרך שלנו כזוג.
אבל אז נסענו לביקור אצל אמא שלו בכפר קטן בגליל התחתון. הבית שלה ישן ופשוט, אבל יש בו חום ואווירה נעימה. כשנכנסתי לשם, חשבתי שמחכה לי חוויה כפרית של עוגות בית, מזמוזים ושיחות ערב.
המציאות הייתה רחוקה מהדמיון שלי. מהרגע שהגענו, אמא שלו התחילה להעיר לי על כמעט הכל.
הבלאגן האמיתי התחיל בבוקר הראשון.
“צריך להעיר אותה כמו שנהוג אצלנו,” אמרה חמותי לארוחת הבוקר, בעוד אני עדיין ישנה. בדיעבד נודע לי שגדי החליט להקשיב לה ולחנך אותי לקום מוקדם, לפי מנהגי המושב.
כשמצאתי את עצמי נגררת בכוח מהמיטה, הייתי בשוק.
“מה עובר עליך?!” צרחתי עליו, כועסת ומבולבלת.
“את לא שומעת שעון. אמא אומרת שזה הדרך הכי טובה לקום,” ענה בשלווה מוחלטת.
“אבל אני עובדת בלילה! אני חייבת לישון כדי לתפקד!”
“אצלנו זו המסורת,” גדי פשוט קבע עובדה.
יום למחרת זה קרה שוב. התחלתי להרגיש שעושים ממני צחוק הוא ואמא שלו רק מחפשים איך להכאיב.
לא הבנתי איך גבר שחשבתי לבלות איתו את כל חיי, הופך ככה בגלל השפעה של אמא שלו.
כשחזרנו הביתה, גדי נהיה ממש אחר. כל משפט שני שלו היה “אמא יודעת מה הכי נכון”. העקשנות הזאת שלו גרמה לי להבין שאין בינינו גשר.
עכשיו, אני מכינה את הניירות לגירושין. אין לי יותר כוח להחזיק.
ואני שואל את עצמי אולי פעלתי מהר מדי? מה אתם הייתם עושים במקומי?
הלקח שלי מכל זה: גם בזוגיות צריך לשמור על גבולות בריאים, ולא כל מסורת מהבית מתאימה לכל אחד. זוגיות אמורה להיות הקשבה הדדית, לא מלחמת עקרונות של המשפחה המורחבת.
