יומן מסע אל חיים חדשים אחרי משבר
התמודדות עם קושי וחיפוש תקווה
בגיל 45 חיי הגיעו לשפל שלא דמיינתי: אשתי עזבה, הסתירה ממני את הבן שלנו, ואני נשארתי לבד, בלי קורת רוח או ידיד קרוב לחלוק עמו שמחה או כאב. כדי לשרוד התחלתי לעבוד כעובד ניקיון בבית ספר ברחובות, מנסה לאסוף שקל לשקל כדי להחזיק את הדירה הקטנה שלי בראשל״צ. אך הלחץ התמידי מהגירושין והמאבק המשפטי עמדו לי למכשול; לא הצלחתי להתרכז, ולבסוף פיטרו אותי.
מרגיש נטוש בית, משפחה, ביטחון נדדתי ברחובות תל אביב והרגשתי כמו פסולת שאני אוסף עם המטאטא. ערב אחד, אחרי יום קשה, מהורהר בין הצללים על שדרות רוטשילד, הפתיע אותי אור חזק וחריקת בלמים קרעה את השקט. רכב טס ישר לעברי! קפאתי בפחד, והנהג הצליח לעצור במרחק נגיעה.
יצא מהרכב גבר גבוה, לבוש בגדי עבודה של חברת גז, מבטו חומל. “אתה מבין שכמעט קרה לך אסון?” אמר לי בעברית רהוטה. הנהנתי, לא מוצא מילה בפה. כשראה כמה אני מבולבל, הציע בשקט עזרה: “זה לא בטוח להסתובב פה לבד”. אז הופיעה גברת קשישה עם כלבת פינצ׳ר לבנה והעירה לו “לפעמים אנשים דווקא צריכים שנקשיב להם, לא שנפחיד אותם”.
המפגש הזה היה נקודת תפנית בשבילי. המורה נעה, שידעה משברים על בשרה, שמעה ממני מה היה והציעה לי עבודה זמנית במקלט למען חסרי בית בבת ים, מקום שבו היא התנדבה. שם פגשתי את ירון לשעבר פסיכולוג, היום מוקדש כולו לעזור לאנשים במצוקה. הוא מיד האמין בי, דיבר איתי בגובה העיניים, והפך למנטור ולחבר קרוב.
בליווי ירון התחלתי לבוא לסדנאות תמיכה בחינם, ניסיתי טיפול באמנות מחדש, למדתי כישורים שלא הכרתי והתחלתי להבין: אפשר שוב לבטוח בבני אדם. מה שעברתי לא מגדיר אותי, ותמיד יש סיכוי לפתוח דף חדש.
שיקום נפשי בעזרת קבוצה תומכת
התנסיתי בעבודה חדשה ותרפיה
התמודדות אמיצה עם טראומה
באותה תקופה בני יונתן גם הוא החל לעבור שינוי. היו רגעים קשים אצלו, אך בזכות שיחות אמיצות עם פסיכולוג והבנה ששנינו טעינו, הוא פתח בהדרגה את לבו. לאט לאט החזירנו את הקשר החם בינינו.
כעבור מספר חודשים מצאתי עבודה בספרייה בשכונת התקווה. שם פגשתי נשים שלעיתים עברה עליהן סערה דומה. ביחד חלקנו סיפורים, עודדנו זו את זו, ולמדנו כישורים חדשים. לאט לאט האמונה והביטחון שבו אליי.
החיים קיבלו גוון חדש. בספרייה פגשתי את מאיה פעילה חברתית לוחמת למען נשים במצוקה. מאיה ראתה בי אש של רצון להשתנות, והציעה לי להשתלב בפרויקטים שלה. “האומץ להשתנות זה הכוח שלך”, אמרה לי יום אחד תוך כדי ישיבת קפה בקפה בתל אביב.
במקביל התחלתי ללמוד פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית בבר אילן, כדי שאוכל לעזור לעצמי ולאחרים. תוך כדי הלימודים, פגשתי את דביר גבר עם סיפור חיים עשיר, שהפך לחונך ולחבר. ממנו למדתי להעריך את עצמי ולהאמין שלא צריך לפחד משינוי.
לאט לאט אני ויונתן ביססנו יחסים חדשים. הוא הפך לגבר בוגר, עצמאי, ויחד יצאנו לטיולים, שוחחנו על חלומות ועתיד. התמיכה שלו הייתה לי מקור אמיתי להשראה. ביחד הבנו שחום בבית וערך המשפחה אלה הם היסודות.
ברגע שצברתי ביטחון, התחלתי להתנדב בעמותה שמסייעת לילדים בסיכון ביפו. מצאתי עצמי מעניק לאחרים את הכוח שחיפשתי כל כך בעצמי.
ההתנדבות העניקה לי משמעות חדשה ושמחה בלב. הבחנתי שגם נשים נוספות מוצאות בי השראה. עם מאיה ודביר יצרנו קבוצת תמיכה יחד חלקנו, למדנו והתגברנו.
העצמה, למידה והתנדבות
פעם הגיע אליי בחור צעיר, שרצה להיות מורה לילדים בסיכון כמוני. זיהיתי בו תקווה, לקחתי אותו תחת חסותי והדרכתי אותו בצעדיו הראשונים.
שוב הייתה לי מטרה: כתבתי מאמרים, השתתפתי בכנסים, שיתפתי בסיפור שלי וניסיתי לעורר השראה לא להיכנע לייאוש, להאמין שטוב אפשרי. ראיתי עיניים בורקות אצל האנשים שנאבקו על עתידם, וזה מילא אותי בסיפוק.
יונתן, בני, ראה בי דוגמה, והלך אחרי חלומותיו החל ללמוד כלכלה באוניברסיטת תל אביב. הפכנו לצוות חזק, תומכים זה בזה בצמתים החשובים בחיים.
בהמשך השתתפתי בפרויקטים חברתיים עבור נשים צעירות ואימהות במצוקה, העברתי סדנאות וסיפרתי מהלב איך מוצאים כוחות. הייתה לי שליחות: לעזור לאנשים להאמין בעצמם ולא לפחד מהשינוי.
זמן קצר אחר כך הוזמנתי להרצות בכנס גדול לרווחה חברתית ולזכויות נשים. עמדתי מול קהל, סיפרתי את הדרך, הלקחים שלי, וגרמתי לאנשים לעמוד ולעשות מעשה.
בחיי הפרטיים המשכתי להעמיק את הקשר עם יונתן, שמרנו על זמן איכות טיולי משפחה ושיחות נפש. הבנתי שהעיקר: לאהוב, לשמור על המשפחה ולפזר חום בעולם.
בסוף, התחלתי לכתוב ספרים קצרים ומאמרים, רציתי להותיר חותם ולעזור לנשים לעבור שינוי. קוראות וקוראים פנו אליי, סיפרו שההשראה שלי נותנת להן כוח.
המסקנה שלי: כל ניסיון, גם הכואב ביותר, הוא מדרגה למשמעות, לתקווה, ולאהבה. צריך להכיר תודה לדרך, ולהאמין בשינוי טוב שיכול להיכנס לחיינו בכל רגע.
כך ניסחתי לעצמי: המסע שלי מלא התמודדויות וגילויים; כל אתגר מלטש אותי, מעניק לי עוצמה, אומץ ותבונה. אני אסיר תודה על כל רגע, ובטוח תמיד מחכה אור בקצה הדרך.
