תקשיבי מה קרה לי, פשוט אי אפשר להמציא דבר כזה שימי לב: בעלי, דני, בן 45, שכח לגמרי את יום ההולדת שלי, 27.2, ועוד באותו היום דהר עם החבר’ה לכנרת לדוג דגים. נשבעת לך, בזמן שהוא נהנה לו שם עם הדגים והבירה, אני כבר תכננתי לו “הפתעה” שהוא בחיים לא ישכח את התאריך הזה…
אז ככה – מזל שלא כל יום יום הולדת 45. את יודעת, אחרי 25 שנה שלנו יחד דני פיתח כישרון מיוחד: הוא זוכר בעל-פה מתי צריך לעשות טיפול לרכב, מתי יש תחרות דיג, ומתי הכי שווה לזרוק חכה. אבל, כשמדובר בלזכור ימי הולדת, ימי נישואין, או אפילו את תאריך החתונה כאילו נמחק לו מהזיכרון.
בדרך כלל אני מזכירה לו שבוע מראש, או משאירה לו פתק על המראה. אבל הפעם אמרתי לעצמי נו, יאללה, נראה אם הוא ייזכר לבד. אשקרה חשבתי שאחרי רבע מאה איתי משהו יחלחל…
קמה בבוקר יום שישי, דני כמו טיל בבוקר, מתרוצץ בדירה, אורז תיקים, שנורקל, פתיונות, כל הקיטבג.
“איילת, איפה שמת את התרמוס שלי? החבר’ה כבר על הסבלנות, מחכים לי ליד הדלת. אני זורק למים כבר בוקר, אחזור בראשון בערב, אל תצפי שאהיה בטלפון”. בקושי נשיקה בלחי, ו”אל תשתעממי, תקני לך קינוח בסופר”.
נעלה הדלת. ניגשתי לקלנדר שעל הדלת התאריך מסומן בטוש אדום יום הולדת 45 שלי. לא רק ששכח, בחר בול לצאת דווקא היום.
האמת, דקה עמדתי קרח מבפנים אחר כך נרגעתי וחיוך שטני עלה לי. עלתה לי אחלה תוכנית: “יאללה, נלמד אותו פעם אחת ולתמיד שמזלזל בי זה חוזר אליו”. תכננתי הכל, וכשהוא יחזור הביתה כבר יהיה מאוחר לעצור
תקשיבי מה עשיתי: דני, מה לעשות, יש לו קופת חירום קטנה שהוא שומר בסודי סודות על מנוע חדש לסירה. דופק לשם כסף בסתר. ברור שאני יודעת את הקוד בכל זאת, הוא שכחן. יש שם אגורות של שתיים עונות, מצאתי סכום ממש יפה כמעט שלוש מאות אלף שקל.
בסוף שבוע הזה פינקתי את עצמי בטירוף: הזמנתי קייטרינג שווה הביתה, הזמנתי את הבנות הכי טובות שלי, קישטתי את הכל בפרחים, יין לבן, צחוקים עד הבוקר. למחרת מסעדה שווה במרכז תל אביב עם נוף לעיר, ואחר כך בוקר של פינוקים בספא. פייר? אף פעם לא הרשיתי לעצמי להתפנק ככה. ובסוף, התחדשי לי קניתי לעצמי סיכת דגל מזהב שרציתי שנים, אבל אמרתי תמיד “בשבילנו נשמור”.
מגיע ערב ראשון, הדלת נפתחת דני חוזר, מחוייך עם דלי דגים ביד, כולו שבע רצון: “נו, איילת, תתכונני, הבאתי שלל!”
הוא עושה צעד לסלון עוצר. רואה בקבוקי שמפניה ריקים, סלי פרחים בכל הבית, שקיות של מותגים יקרים על הספה…
“אה… מה היה כאן? מי היה?”
“היו”, עניתי ביבשושיות. “היה לי יום הולדת. 45. זוכר?”
הוא התקרר בשנייה. “שיט… איילת, באמת שכחתי, נשבע לך, זה ברח לי לגמרי…”
אמרתי לו, שלך תדע “לגמרי מבינה. פשוט החלטתי שלא אחכה שתיזכר בי. ארגנתי הכל לבד. כולל המתנה.”
בום. הוא מזנק לכיוון החדר עבודה רואה שמגירת הכסף קצת פתוחה. בשנייה הפנים נהיים לבן גבינה, רץ לבדוק בספריה, ויוצא על הפנים.
“איילת, איפה הכסף? אספת הכל? זה היה למנוע! שמרתי שנתיים!”
הסתכלתי עליו, נוגעת בפרחים, אומרת בשקט: “חיכיתי בסבלנות עשרים וחמש שנה. שכחת לי יום הולדת עגול? עכשיו תזכור אותו ועוד איך”.
הוא ישב, לא דיבר דקה, הביט על הדגים, על הכספת הריקה, עלי שותק. אין על מה לריב, הרי הכסף משותף.
אגב, מאז עברו שישה חודשים. מנוע חדש, בינתיים, הוא שוב חוסך. אבל בכל יומן, בכל טלפון תזכורת מתפצפצת לו שבוע, חודש ויום מראש לכל תאריך חגיגי. לפעמים, חברות, שיעור יקר אבל את זה, הוא לא ישכח לעולם.
