“אני מחפש בחורה נמרצת ומלאת אנרגיה, לא בת גילי”: בגיל 50 – זה כבר ממש לא מה שזה היה… רוני, בן 55, הסתיר שבע שנים וכרס, אבל נעלב כשגילה את גילה של האישה…
אני צריך אישה שלא עברה את גיל 42, זה המקסימום, ואפילו אז – רק אם היא נראית עד גיל 35. בגיל חמישים זה כבר משהו אחר לגמרי, שירה. אני מחפש נמרצת, קלילה, לא מישהי שאני בן גילה.
אני אולי לא עומר אדם, אבל בפנים אני מרגיש בן עשרים ושמונה. ובכלל, גבר, רק עם השנים צובר ערך, אבל אישה… טוב, את מבינה.
אני ודנה ישבנו ליד, בבית קפה במרכז תל אביב, ונקלענו לשיחת הגברים שזרמה כנחל שוצף לידינו. אחרי אימון בפארק ירדנו לאכול ולהחליף דעות על הדיאטה החדשה, ואז השיח הגברי קטע את שלנו בלי בושה.
שמעת? דנה לוחשת וצוחקת. הוא עושה על עצמו תווית מחיר. עוד רגע בחיסול.
שקט, חייכתי. זה תיאטרון, הכי ישראלי שיש.
ובזמן הזה, המרצה רק הגביה ווליום:
אני, לדוגמה, לעולם לא אוכל מחומם מאתמול. עקרון. אישה צריכה לבשל יום-יום טרי! אם הייתי לבד – מה אכפת לי, מרתיח פתיתים, סבבה. אבל מערכת יחסים? רק ברצינות: חומוס ביתי, שניצלים, עוגה. וחובה שתהיה רזה. אני – מכובד, היא – קטנה ועדינה.
ומה עם הילדים? שאל ידידו, במה שנראה כאילו הוא בעצמו לא מאמין למה שהוא שומע. יש לך כבר ילדים גדולים, נכדים עוד רגע…
יורשים לא צריך, ברוך השם יש מספיק. אני מחפש שותפה לנפש. וגם… לגוף. מישהי שאפשר לצאת איתה לגליל, למדבר יהודה… או לפחות לחיפה לסופ”ש.
נחנקתי מהלימונדה. לגליל? הוא בקושי מגיע לסופר ממול בלי מונית.
דני, מתערבת שהוא עוד יציג את עצמו בפניי? לחשתי, קורצת.
את רצינית? דנה פערה עיניים. נועה, את לא בת 40.
שקט, שמתי אצבע לפה. זה ניסוי חברתי. רוצה לראות כמה רחוק הגבר הטיפוסי מסוגל להשלות את עצמו.
ההיכרות התבצעה בקלות רבה. החלפנו טלפונים, וכבר בערב התכתבנו כאילו מכירים שנים.
באינטרנט הוא הופיע כ”מָצוֹּלֵם42″.
בתמונה: תמונה ישנה, בטח מעשור אחורה בטן בפנים, רכב יוקרה מאחור, ומבט של “אני שולט במצב”.
אחרי כמה ימים רוני הציע להיפגש.
הגיע בחליפה “חגיגית”. הכפתורים בסבל מותחים את גבול היכולת מהכּרס הבולטת בגאון.
נועה, חייך בביישנות שיניים לא הכי ישרות. את פשוט מהממת היום.
תודה רוני, הורדתי עיניים בצניעות. גם אתה… די ייצוגי.
נפגשנו עוד מספר פעמים.
כל מפגש היה עבורי תרגול נשימה עמוקה, להפעיל את כשרון המשחק שלי. מקשיבה לסיפורי ה”ביזנס אימפריה” (דוכן פלאפל בשוק), איך “כמעט קנה” רכב חדש (אבל העדיף להשקיע בעצמו), ולמה הבית צריך להיות מלא חום.
טיילנו בגני יהושע אחרי מאה מטרים כבר התנשף, מסביר שזו “טכניקת נשימה מיוחדת”.
ואז הגיעה השעה.
רוני, שמח בסיום הארוחה ועטוף מחמאות, מחליט שהגיע הזמן להתקדם.
נועה, לקח את ידי. את מושלמת: רזה, דואגת, רכה ו… צעירה. דרך אגב, האמת… אני לא בן 48.
באמת? הרמתי גבה מופתעת. אז בן כמה?
חמישים וחמש, נשף, דרוך לתגובתי. אבל אני נראה טוב, לא?
ברור, רוני! צחקתי. מקסימום 54! אני אוהבת גברים מנוסים זו חכמה של חיים.
כולו פרח כמו ילד בחנוכה.
איזה יופי! כי עקרונית אישה מעל גיל 42 אני לא מרשה לעצמי. זה עניין של אנרגיות. אבל את פשוט אש.
תודה חמוד, ליטפתי את קרחתו. גם לי יש סוד קטן…
איזה? מיד החוויר. ילדים? חובות?
לא, מה אתה. גיל.
רוני פתאום התכווץ.
מה, את לא בת 40?
כמעט.
שלושים ושמונה? שאל מלא תקווה.
הוצאתי תעודת זהות מהתיק.
פתח, רוני. תבדוק בעצמך.
לקח ברעד את התעודה, בחן את תאריך הלידה, מחשב בלב.
1975.
חמישים… לחש פתאום, דוהה בעצמו. את בת חמישים?
בדיוק. חגגתי יומולדת לפני חודשיים.
התעודה חומקת מידיו. מבטו כאילו גילה שהתבוריאזי של עין כרם אגדית באמת קיימת.
איך… את נראית…
כמו מישהי שמשקיעה בעצמה, רוני. לא טוחנת בורקסים.
אבל זאת רמאות! זעק. אמרתי לך שקשה לי עם נשים מעל 42! ככה אתה עקרוני. לא יכול להיות עם מישהי בגילי.
אגב, אני לא בדיוק בת גילך. הרי הכול היה בסדר נכון? זה לא שאת שומעת אותי מדברת על פנסיה…
רוני בער כמו סלק.
לא, אבל רק המספר… חמישים. זו כמעט פנסיה.
זקנה, רוני, זה כשהלב לא קולט מציאות, עניתי בנחת, נעמדת. ואני בשיא שלי. תדע שגם לי האמת נדלקה נורה.
מה? הביט בי עם העיניים הדהויות שלו.
שגם לי, בגיל חמישים, מגיע גבר. לא צרור של תסביכים, כרס ודוכן פלאפל בשוק. את ה”אש” שלי לא תעמוד. תישרף עוד לפני שתנסה.
לקחתי את התעודה וצעדתי לדלת.
נועה! הוא קרא אחרי. חכי, מה איתנו?
ומה אתה חושב? סובבתי ראש. לפי הלוגיקה שלך, אנחנו בני גיל. ואתה הרי מחפש צעירה. תמשיך לחפש. אולי תמצא אחת שאיבדה משקפיים.
יצאתי מהדירה הישנה-נחמדה ומילאתי את הריאות באוויר תל אביבי טרי.
דנה חיכתה לי באוטו.
נו? שאלה ברגע שנכנסתי. התגלה האמת?
עוד איך, התפוצצתי מצחוק. כשהראיתי לו את התעודה כמעט נפל מהכיסא. פרצוף כאילו ישראל זכתה בגמר הגדול.
ומה נגמר?
הוא ימשיך לרדוף אחרי “צעירה” ויסבול. ואנחנו הולכות לשתות קוקטיילים. יש לי דייט הלילה עם מישהו נורמלי. הוא בן 45 ולא מזיז לו בכלל מה כתוב על תעודת הזהות.
ורוני הוא עדיין באפליקציית היכרויות. העדכן את הכרטיס: “מחפש אישה עד גיל 40! רק כנה!”. התמונה, כמו תמיד שלו כשהיה בן 45.
האם גם אתן חושבות שגברים כל כך פוחדים מבנות גילם? והאם כדאי להסתיר את הגיל בשביל סיכוי לקשר, או שעדיף פשוט להגיד את האמת?
