מעולם לא אהבתי את אשתי, למרות שאמרתי לה זאת עשרות פעמים. לא הייתה לה אשמה בזה החיים שלנו היו נאים ושקטים. היא אף פעם לא רבּתה איתי, לא ניגשה אלי בתרעומת הייתה טובה ועדינה. רק דבר אחד היה חסר בזוגיות שלנו אהבה. הכלים במטבח ועל השולחן היו עדים לשגרתנו השקטה.
בכל ערב הייתי הולך לישון וקם בבוקר עם מחשבה אחת בראש: לברוח ממנה, למצוא אישה שאוכל לאהוב באמת.
אבל האם אצליח בכך? לידה של יסמין הרגשתי נוחות. בנוסף לכך שהיא ניהלה את משק הבית בצורה יוצאת דופן, יסמין גם הייתה יפהפייה. עד היום כל חבריי קינאו בי, ולא הבינו איך זכיתי באישה כזאת. גם אני לא ידעתי למה בחרה בי.
אני אדם רגיל, לא יוצא דופן בין מאות אחרים. והיא אוהבת אותי… משונה קצת.
האהבה והנאמנות שלה לא נתנו לי מנוחה, ויופיה של יסמין עוד יותר הטריד אותי. הרי היה לי ברור: ביום שאעזוב את הבית ואנתק כל קשר, מיד יבוא אחר, עשיר, יפה ומצליח ממני, ויזכה בה. המחשבה שמישהו אחר ייקח אותה לחיקו גרמה לי כמעט לאבד את דעתי. יסמין הייתה שלי למרות שלא הרגשתי כלפיה דבר, ואף פעם לא הרגשתי. התחתנתי איתה רק משום שענתה לי לליבי המוחמא כשנערה כה יפה לצידי.
אבל האם אפשר לחיות חיים שלמים עם אישה שלא אוהבים? חשבתי שאצליח, אך התבדיתי. המטבח ופינת האוכל שתקו עדי עד.
“מחר אני חייב לדבר איתה ולספר לה הכול,” הבטחתי לעצמי לבסוף ונרדמתי.
בבוקר, בארוחת הבוקר, העזתי לשבור את השתיקה:
“יסמינוש, תשבי רגע. אני צריך לומר לך משהו.”
“אני מקשיבה, אהובי.”
“תדמייני מצב: שנינו נפרדים, גרים בשני קצוות שונים של תל אביב.”
יסמין צחקה.
“מצב מוזר… אתה משחק בי?”
“תשמעי עד הסוף, זה חשוב לשנינו.”
“טוב, דמיינתי.” מתנות לאישה.
תגידי לי את האמת אם אעזוב, תמצאי לך מישהו אחר?”
“אלעד, מה קרה לך? למה אתה צריך לעזוב?”
“כי לא אהבתי אותך מעולם.”
“מה? אתה צוחק איתי? אני לא מבינה…”
“אני רוצה ללכת, אבל איני מסוגל מהפחד שמישהו אחר יחבק אותך.”
יסמין שתקה רגע, חשבה, ואז אמרה:
“יותר טוב ממך אני לא אמצא, אז אתה יכול ללכת ללא פחד. אני לא אהיה עם אף אחד מלבדך.”
“את מבטיחה?”
“ברור,” חייכה בעדינות.
“רגע, לאן אלך בכלל?”
“מה, אין לך לאן?”
“לא, הרי כל חיי היינו יחד. אולי הגורל ייעד לנו לסיים יחד,” אמרתי באנחה.
“אל תדאג. אחרי הגירושים נחלק את הדירה לשתי יחידות, כל אחד יקבל קן משלו.”
“באמת? לא ציפיתי שתעזרי לי. למה את עושה את זה?”
“כי אני אוהבת אותך, ואהבה כזו לא רוצה להחזיק מישהו בכוח.”
עברו חודשים, ובסוף התגרשנו. כעבור שבועות גיליתי שיסמין לא ממש שמרה על הבטחתה, והיא כבר מצאה לה בן זוג אחר. גם את הדירה שקיבלה בירושה מסבתה, בכלל לא התכוונה לחלק.
נשארתי חסר כל בודד לגמרי. איך אפשר לסמוך על נשים אחרי זה? כנראה שלא אדע לעולם…
מה אתם חושבים על אלעד?
הסיפור הזה מבוסס על מקרה אמיתי ששיתף איתנו קורא. כל דמיון לשמות או מקומות במציאות הוא מקרי בלבד. כל התמונות להמחשה בלבד.
