מעולם לא אהבתי את אשתי, למרות שאמרתי לה את זה אולי מאה פעמים. אין לה שום אשמה בזה החיים שלנו היו טובים. היא אף פעם לא התווכחה איתי, לא העירה לי יותר מדי תמיד הייתה עדינה וטובת לב. הדבר היחיד שהיה חסר האהבה פשוט לא נראתה בשום מקום. כלי המטבח והאוכל שלנו היו מושלמים.
כל לילה הייתי שוכב לישון ומתעורר עם מחשבה אחת בראש: אני חייב לעזוב אותה כבר. למצוא את האישה שבאמת אוכל לאהוב.
אבל האם אצליח בכך? לצד איילת מרגיש לי נוח. מעבר לכישוריה המרשימים בניהול הבית, אשתי יפהפייה ממש. כל החברים שלי מקנאים בי עד היום ולא מבינים איך יצא לי כזה מזל. וגם אני לא יודע למה דווקא אותי היא בחרה לאהוב.
אני בחור רגיל, לא יוצא דופן בשום דבר בין מאות גברים. והיא אוהבת… איזה פלא.
האהבה והנאמנות שלה לא נתנו לי מנוחה. אבל במיוחד הפריעה לי היופי של איילת. הרי ברור לי: ברגע שאצא מהבית, אשבור בה את הקשר מיד יקום מישהו חדש שיחזר אחריה. מוצלח יותר, חכם, יפה ועשיר.
כשאני מדמיין שמישהו אחר מחבק אותה אני כמעט מאבד את השפיות. איילת שלי, למרות שאין לי אליה שום רגש אמיתי. ולא היה אף פעם. התחתנתי איתה כי החניף לי ללכת לצידה של אישה כל כך יפה.
אבל האם אפשר לחיות חיים שלמים בלי אהבה? חשבתי שאצליח, אבל טעיתי. המטבח והסלון
מחר אני כבר חייב לספר לה הכל, חשבתי ונרדמתי סוף סוף.
בבוקר בזמן ארוחת הבוקר אזרתי אומץ:
איילתי, תשבי רגע. אני צריך לספר לך משהו.
אני מקשיבה, אהובי.
תדמייני לרגע מצב אנחנו נפרדים, וכל אחד עובר לצד אחר של תל אביב.
איילת צחקה:
איזה מצב מצחיק… זו איזו בדיחה?
תחכי, תקשיבי עד הסוף. זה חשוב לשנינו.
טוב, דמיינתי. מתנות לאישה
תגידי לי, בכנות אחרי שאלך, תמצאי מישהו אחר?
יותם, מה קרה לך? למה שתלך מהמשפחה שלך?
כי אני לא אוהב אותך, ולא אהבתי אף פעם.
מה? אתה צוחק עליי? אני לא מבינה כלום…
אני רוצה לעזוב אותך, אבל לא מסוגל, כי קשה לי עם המחשבה שתהיי עם גבר אחר.
אז איילת שתקה כמה דקות, חשבה ואז אמרה:
יותר טוב ממך אין לי מה למצוא, אז אתה יכול ללכת בלי לפחד לא אהיה עם אף אחד אחר חוץ ממך.
את מבטיחה?
ברור. אביזרים לנשים
רק רגע, אבל לאן אלך בכלל?
אין לך לאן ללכת?
לא, הרי כל החיים ביחד אז אולי נזדקן יחד בכל זאת, אמרתי בעצב.
אל תדאג. אחרי שיתנו לנו גט נחלק את הדירה לשניים, וכל אחד יעבור לדירה משלו.
באמת?? לא ציפיתי שתעזרי לי ככה. למה?
כי אני אוהבת אותך, וכשאתה באמת אוהב מישהו אי אפשר להחזיק אותו בכוח לידך.
עברו כמה חודשים, ובאמת התגרשנו. כעבור כמה שבועות גיליתי שאיילת ממש לא שמרה את הבטחתה היא כבר מצאה לה גבר חדש. ובקשר לדירה שקיבלה בירושה מסבתא היא כלל לא התכוונה לחלק אותה.
אני נשארתי בלי כלום לבד כמו אבן. איך בכלל סומכים על נשים אחרי דבר כזה? אין לי מושג…
היום ברור לי: כשרגש לא קיים מלכתחילה, אין פלא שהוא לא גדל פתאום. ואם לא מעריכים את מה שיש, גם זה יוצא מהחיים. יצאתי עם לב ריק וידיים ריקות ואולי הייתי צריך להקשיב יותר ללב שלי מאשר למה שאנשים סביבי אומרים.
