בשנת 1951, בחור בן 14 בשם דן אלדד מתעורר בבית החולים תל השומר, חזהו פצוע ומוותח, עם קרוב למאה תפרים. הרופאים נאלצו להסיר לו ריאה אחת. כדי לשרוד, הוא קיבל 13 מנות דם מאנשים זריםאנשים ששמם לעולם לא ידע.
אביו, ראובן, ישב לידו ולחש בשקט, בעיניים דומעות:
“אתה חי רק בזכות זה שמישהו אחר תרם דם”.
באותו רגע, דן נשבע: כשהוא יגיע לגיל 18, הוא יתייצב ויתרום דם בעצמו. יחזיר לעולם מה שהציל את חייו.
אבל היה דבר אחד קטן דן פחד נורא ממחטים.
למרות הפחד, ביום הולדתו ה-18, עם דפיקות לב חזקות, הגיע דן למרכז ההתרמות. הוא התיישב בכסא, נעץ עיניים בתקרה, ורק ביקש מהאחות שלא יסתכל על היד.
הוא לא הביט. אף פעם.
במשך 64 שנים.
דן לא שיער שכל כך ייחודי.
אחרי כמה תרומות, רופאים נדהמו לגלות שבפלזמה שלו מצוי נוגדן נדיר ביותר כנראה נוצר כתוצאה מהטיפולים שקיבל בילדותו. הנוגדן מאפשר למנוע את תסמונת הדם המסוכנת של Rh, שממנה מתו מאות תינוקות בישראל מדי שנה.
נשים עם סוג דם שלילי הרות שילדו עובר עם סוג דם חיובי, איבדו פעמים רבות את בניהן לעולם: הפלות, לידות שקטות, פגיעות מוחיות.
הפתרון… נמצא בדם של דן.
הרופאים ביקשו: “אתה מוכן לתרום לא רק דם אלא פלזמה?” מדובר בטיפול ממושך, שעה וחצי במקום עשרים דקות, כל כמה שבועות, למשך כל חייו.
דן נזכר בפחד, ולאחר מכן בתינוקות. הוא אמר: כן.
הוא לא פספס אף תרומה במשך 64 שנה.
הוא תרם פלזמה בימים שמחים ובשעות קשות. גם אחרי שיצא לפנסיה מהמקצוע כרכבת ישראל, לא חדל. גם כשהתאלמן מאשתו היקרה, מרים, בשנת 2005 בתקופה האפלה בחייו המשיך לתרום.
בכל 1173 הפעמים, ישב בכיסא, ספר אריחים, לא הסתכל דיבר עם האחיות, העביר את הזמן, רק לא להביט בצד של הפחד.
החרדה לא נעלמה.
אבל הוא התרומם עליה שוב ושוב.
החיים זימנו פרק לא יאמן בתו, ליאורה, נזקקה לאותו תרופה שהופקה מהפלזמה של אבא שלה בהריון. נכדו, יונתן, נושם כי סבו עמד בהבטחתו עשרות שנים קודם.
במאי 2018, כשמלאו לו 81, בהתאם לחוק הישראלי, תרם דן בפעם האחרונה.
באולם ישבו אמהות ישראליות צעירות, תינוקות בריאים זרועותיהן עדות חיה לגבורתו השקטה. הן ניגשו, לחצו את ידו, דמעות בעיניהן.
דן ישב בפעם האחרונה, לא הביט על המחט, ונתן מעצמו בפעם ה-1173.
מאז 1967 הופקו בישראל מעל שלושה מיליון מנות תרופה מהפלזמה הייחודית שלו. מומחים מעריכים שמעל לשני מיליון תינוקות בישראל ניצלו בזכות דמו.
כשאמרו לו שהוא גיבור, רק חייך בקורטוב צניעות:
“אני פשוט יושב בחדר ממוזג, תורם דם, אחר כך שותֶה קפה ואוכל עוגה קטנה. ואז חוזר הביתה. לא עניין גדול.”
דן אלדד הלך לעולמו, בשנתו, בשקט, ב-17 בפברואר 2025, בן 88.
אנחנו מרבים לחפש גיבורים על המסך, בספרי היסטוריה, בדמותם של אנשים עם כוחות, הון או תהילה.
אבל לפעמים, גיבור זה פשוט מי ששומר הבטחה במשך 64 שנה.
מי שמפחד באמת, עד העצמות ובכל זאת עושה את מה שנכון.
כי מיליונים חיים היום בזכות זה שאדם אחד חשב שהפחד שלו פחות חשוב מהחיים של אחרים.
ואתה? איזה צעד קטן, אך אמיץ, תעשה גם אם אתה רועד מפחד?
