עם בוא האביב, ההורים שלי התחילו לחשוב למכור את שטח האדמה שברשותם. הם כבר מבוגרים, הבריאות שלהם לא משהו, ואין להם מספיק כוח לטפל בגינה. הבת עובדת, מגדלת ילדים, ואין לה זמן לעזור. אחרי הרבה התלבטויות, הם קיבלו את ההחלטה.
הבת הבכורה, עפרה, הרגישה הקלה יותר לא תהיה עלבונות וחוסר הערכה. היה לה קשה לפנות זמן לעזור בגינה, במיוחד שבית המשפחה נמצא רחוק מהשטח. עפרה הציעה מספר פעמים להוריה שימכרו את השטח ויקנו אחר קרוב לבית. היא לא רצתה לבזבז את כל הזמן הפנוי על עישוב. מקום לרגיעה, קריאה ופיקניק היה יותר מתאים לה. בשבילי, השטח היה מקום להכין שימורים.
הסופי שבוע של עפרה ובעלה עברו מהר, לא נותר זמן לסידורים בבית. העבודה של בעלה הייתה כזו שיכול היה לקרוא אותו גם בשבתות. עפרה ידעה היטב ששדה הגידול הביא בעיקר דאגות ולא זמן פנוי. אחרי סוף שבוע בגינה, כמה ימי מנוחה היו נחוצים.
עפרה שמחה על ההחלטה. האדמה נמכרה. במשך כמה שנים חיו בשקט. אבל לאט-לאט היא התחילה להשתעמם. חלמה על קרקע שתוכל להרגע בה. בעלה הציע לקנות שטח חדש.
העבודה התייצבה, ובסופי שבוע סוף סוף היה זמן להנות בחיק הטבע. זה גם טוב לילדים. הם החליטו שלא יהיו שתילים רבים רק כמה עצים ושיחי פירות שיספקו לילדים ויטמינים. מיד הודיעו להורים שהשטח יהיה רק לרגיעה: בלי ערוגות שתילה ועישוב. כולם אהבו את הרעיון. נותר לבחור את השטח המתאים.
הם בחנו הצעות רבות, ולבסוף מצאו מקום שמתאים עם בית קטן, והשתלות שונות. המוכר היה סבא יעקב. אשתו נפטרה, והוא כבר לא טיפל בגינה בעצמו. לכן החליט למכור.
העסקה נסגרה. עפרה היתה מאושרת: החלום התגשם. הבית יפה, אפשר לגור בו, ולא צריך שיפוץ דחוף. הם החליטו להתחיל לשדרג אותו בקיץ, וכך עשו.
הם נהנו מהשבוע הראשון בשלווה. אחר כך, סבא יעקב שהעביר את הבית, התחיל לבקר. הוא הודיע שיבוא לאסוף שאר הדברים שלו. אף אחד לא התנגד. אלא שאז התחיל להתלונן קודם על שיחים שהוציאו כי היו יבשים, אחר כך על קאלה שאינה נחוצה.
סבא טען שלא היתה הסכמה כזו הרי הוא ואשתו שתלו את השיח מזמן, ותמיד היה צריך את האוכמניות. אחר כך ראה שבמקום תותים יש עכשיו אבנים נוי.
סבא הסתובב ברחבי השטח, ותמיד מצא משהו להצטנן ממנו. בסוף, בעלה של עפרה כבר לא יכול היה לשתוק “שילמנו בעבור הקרקע, בתעודת הבעלות זה שלנו. אנחנו מחליטים מה לעשות ואיפה.”
הרי בחוזה לא נכתב שהבעלים הקודמים ימשיכו להשתמש בשטח. אחרת לא היה מסכם. סבא עזב. אבל למחרת חזר, עם שיח בידו, ורצה לשתול אותו במקום הוורד.
בעלה של עפרה שאל מה קורה. בסוף, סבא הציע להחזיר להם את הכסף ויישאר בעצמו על הקרקע. הם סירבו, אבל הוא שתל את השיח בכל זאת. אחר כך הגיע שכן, שהיה מופתע מהנוכחות של הבעלים הקודם. סבא התמרמר באוזני השכן על הבעלים החדשים. השכנה הסכימה שלעפרה ובעלה יש זכות לעשות בשטח כרצונם, רק שקשה להסביר זאת לסבא.
בהמשך, השכנה סיפרה שסבא רב עם כולם בשכונה. מאז שאשתו נפטרה, הוא נהיה מוזר במיוחד, ואין סיכוי לשקט הוא ממשיך להגיע. השכנה הציעה לפנות לוועד כדי שיסבירו לסבא מה קורה.
בזמן השיחה, סבא הצליח לשתול שיח נוסף ולעזוב את השטח בשלום. אחר כך חזר לקחת דברים, עשה משהו בגינה, ושוב הלך בשקט.
בבוקר, בעלה של עפרה הלך לעבודה הוא עובד בחברת בנייה. הוא שיתף את הסיפור עם חבריו. הם הסבירו לו שבאמת השטח נמכר עם כל מה שיש בו, אבל גם עזרו הם התחילו להרים גדר סביב השטח. הסבא הפסיק להגיע למשך כמה ימים. כשהגיע, גילה שלא יכול להיכנס בחופשיות.
הוא התרגז, ניסה להיכנס רגל גסה, ואז הלך לוועד. שם כבר ידעו שהוא לא נותן לבעלים החדשים לנוח. לא יודעים מה נאמר לו, אבל מאז הוא חזר רק פעם אחת כדי לקחת את הדברים האחרונים שלו.
