סבתא של אשתי הייתה אישה מיוחדת במינה. בילדותו, אשתי הייתה מבלה אצלה את כל ימי הקיץ. זה לא הפריע לסבתא כלל בזמנו ניהלה בעצמה עסק קטן, מכרה צמחי מרפא לבתי מרקחת ברחבי תל אביב, כל הלוגיסטיקה הייתה תלויה בה בלבד. לא ידענו בדיוק איך היא מצליחה לכלכל את הכל, אבל כולם אמרו שבזמנים ההם הרוויחה לא מעט שקלים יחסית למה שהיה נהוג אז.
הייתה לה אישיות עוצמתית אהבה גדולה לאשתי, לא חסכה בפרנסה, תמיד הבית היה מלא באוכל טרי, אבל כסף לדברים קטנים משחק, חטיף או משהו לדמי כיס זה כבר לא היה בתמונה. ברקע, במשפחה, התלחששו תמיד שסבתא שומרת כל שקל, חוסכת לאיזה מטרה ששמורה בליבה. בבית שלה, בכפר סבא, עמדו ארונות ענק עם עשרות מגירות ותאים, כל דבר היה מסודר במנעול ונעול.
אשתי בתור ילדה ניסתה לא פעם לברר מה מסתתר בתוך כל המגירות והקופסאות הסגורות, אבל סבתא תמיד אמרה ש”הכל קשור לעבודה, תעזבי את זה בשקט”. השנים חלפו, החיים השתנו, הביטחון הכלכלי התרופף, ותחרות בעסקי הצמחים לא איחרה להגיע. בשלב הזה, סבתא החלה לקבל אנשים שמחפשים רפואה חלופית בביתה למעשה, הפכה לסוג של מברכת ומרפאה. אף פעם לא לקחה שקל מהמבקרים, למרות שבאו אליה אנשים עם הרבה מאוד כסף.
כשהיינו קופצים אליה לביקור, כבר חיה בצניעות מוחלטת, לבשה בגדים פשוטים, הסתפקה בפרוסה וקצת ירקות. כל פעם הבאנו לה מהבית דברים מתוקים, קפה טוב, גבינה משובחת אבל היא תמיד סירבה. “אל תתרגלו אותי לדברים שאני לא מכירה”, הייתה אומרת, “מספיקה לי הצניעות”.
כשנפטרה, הורישה את הדירה לאשתי. כשהגענו לסדר את העניינים ולפנות את הבית, גילינו מחזה מרגש ועצוב כאחד המזווה מלא עד להתפקע במעדנים, קופסאות שימורים ודברים יקרים אך כולם כבר פגי תוקף מזמן. מסתבר שלקוחות שבאו להתברך אספו לה את כל המטעמים האלה, אבל היא לא נגעה בהם. השוק האמיתי חיכה לנו כשפתחנו את הארונות המפורסמים האלה שם מצאנו ים חפצים יקרים משנות התשעים, פריטים שהיום אפשר להציג במוזיאון אישי לרטרו בושם צרפתי, בגדים עם תווית, אפילו מוצרי חשמל ישנים באריזות סגורות והכל בכמויות לא הגיוניות.
לא הצלחתי להבין למה היא החזיקה את הכסף והערך שלה בדברים כאלה, ומעולם לא השתמשה בהם הרי עם השנים כל זה כבר איבד מהמשמעות ומהשווי. אולי חרדת מלחמה, אולי הרגלים קשים לשבירה אי אפשר לדעת. בכל מקרה, למדתי ממנה שיעור חשוב ערך של חיים הוא לא במה שמונח במגירה או צובר אבק במדף, אלא בחוויות, בחיבוקים שספגנו ובאהבה שהענקנו.
