לפני שבוע גיליתי משהו שלא הייתי מדמיינת לעולם. הסתובבתי במרכז תל אביב, ופתאום במקרה נתקלתי בבת כיתה שלא פגשתי כבר שנים. התחבקנו, דיברנו, החלפנו קצת חוויות, ואז בין המילים היא זרקה מבלי לשים לב: היא עובדת עכשיו כאחות סיעודית בבית אבות במושב ליד.
אמרתי לה שזה בטח קשה אבל מלא משמעות, ואז היא פשוט ירדה לפרטים:
אני רואה שם את אמא שלך כל יום שישי האחרון של החודש.
נעצרתי על המדרכה. שאלתי בתדהמה, מה אמא שלי עושה שם בכלל, והיא ענתה כאילו זה לגמרי מובן מאליו:
לא ידעת? היא מביאה עוגות ושתייה לכולם. כל חודש, בלי יוצא מן הכלל. חסד אמיתי.
לא ידעתי מה להגיד. אפילו לא רציתי להודות בזה שאמא שלי אף פעם לא סיפרה לי על זה לא היה לי מושג. החברה שלי חשבה שאני מסתלבטת, אבל כשראתה את הפנים שלי, הוסיפה:
אמא שלך מאוד צנועה. נכנסת, מחלקת, אומרת שלום ונעלמת.
באותו ערב, כשחזרתי הביתה, פניתי אליה ישר:
אמא, למה אף פעם לא סיפרת לי שאת הולכת לבית האבות כל חודש?
היא טאטאה את הסלון, אפילו לא הרימה אליי את הראש:
ולמה הייתי אמורה לספר?
לא ויתרתי:
כי זה משהו יפה, זה משמעותי
היא הניחה את המטאטא, הביטה בי ברוגע ואמרה:
לא חושבת שצריך להשוויץ במעשים טובים. את עושה וזהו. הקדוש ברוך הוא רואה הכול זה מספיק לי.
היא סיפרה לי שלפני שנתיים, כשהחברה הטובה שלה נפטרה, הרגישה שהיא חייבת לעשות מעשה טוב בשביל מישהו. יום אחד עברה ליד בית האבות במושב, ראתה זקנים יושבים לבד בצל, והחליטה להיכנס. דיברה עם העובדת הסוציאלית, שאלה מה חסר.
מאז, כל יום שישי האחרון של החודש, אמא שלי קונה שתייה, קופסאות עוגיות, חטיפים ומביאה לבית האבות. לפעמים, אם יש קצת יותר כסף, גם מגבונים או שמפו, תלוי איך החודש עבר מבחינה כלכלית.
היא אמרה שלא רצתה לערב אף אחד, לא רצתה שיחשבו שהיא מחפשת הערכה ותשומת לב. העדיפה לעשות בשקט, בדרך שלה.
רוצה לעזור? תעשי. לא רוצה? אפשר גם לא. אני לא צריכה לספר לאף אחד. אני יודעת לעצמי מה עשיתי.
כך אמרה לי, תוך כדי שהיא מפנה את הכלים מהשולחן.
כל הלילה לא הצלחתי להירדם. אמא שלי אישה פשוטה, צנועה, שלפעמים מוותרת על הדברים הקטנים של עצמה הולכת בכל חודש לשמח קשישים שאף אחד כמעט לא רואה. הרגשתי גאווה עצומה, אבל גם כאב שהיא סוחבת את כל זה לבד.
עכשיו אני שוקלת ללכת איתה בפעם הבאה. לא יודעת עדיין איך להגיד לה, שלא תחשוב שאני מתערבת לה או חוצה גבול.
אני רק יודעת דבר אחד לראות את אמא שלי עושה משהו כל כך גדול, כל כך בשקט זה שינה בי משהו עמוק בלב.
