תקשיבי, אני חייבת לספר לך משהו על מישהי שלמדתי איתה בתיכון, נקרא לה נועה. אז נועה, את בטח מכירה את הסוג תמיד הייתה כוכבת. אחרי הלימודים היא הלכה ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב, וכשסיימה, פתאום החליטה להשיג תואר נוסף משהו בניהול וכלכלה.
באותה תקופה, הכרתי מישהו מהאוניברסיטה, בסוף גם התחתנתי איתו. נועה התחתנה עם בחור שמרוויח היטב, והוא בכלל לא לחץ עליה לעבוד, אז היא למדה בשקט, בלי לחץ כלכלי. כשסיימה גם את התואר השני, היא בכלל לא טרחה לחפש עבודה. כל פעם ששאלו אותה מה היא עושה, היא הייתה עונה בחיוך ענק שהיא ממש מרוצה מהחיים שלה. “הבית שלי נקי ומתוקתק, ככה בעלי אוהב, ואני לא הייתי מצליחה לעשות את זה אם הייתי עובדת”. ואם היא רוצה ללכת למניקור, מסאז’ או לפילאטיס הבעל פותח את הארנק ועושה לה העברה בביט בלי לשאול שאלות.
אז ככה הם חיו חיים שקטים, בלי דאגות. אבל כל כמה זמן היה בלחיצות קטנות הבעל היה רומז לו שהוא מאוד רוצה ילד, אבל נועה לא רצתה לשמוע על זה. כל הקטע של ילדים אף פעם לא דיבר אליה היא הייתה הכי עסוקה בלשמור על הגזרה והבריאות שלה ולמצוא זמן לעצמה.
הנישואים שלהם נמשכו בערך שתים-עשרה שנה, ואז הם החליטו לפרק את החבילה. היא ממש לא נכנסת לפרטים, ואני גם לא שאלתי. כל אחד הלך לדרכו, והבעל הפסיק לתמוך בה כלכלית.
עכשיו נועה מקבלת קצת כסף מאבא שלה, שהוא עדיין עובד, אבל זה ממש לא אותו דבר הרבה יותר קשה להחזיק את הרגל החיים שהיא רגילה אליה. והאבא כל הזמן לוחץ, מציע לה כבר ללכת לעבוד בכל זאת, היא בת שלושים וחמש, לא ילדה.
אז עכשיו היא פנתה לחבר’ה מהתיכון, שואלת אם יכולים לעזור לה למצוא עבודה. אחד החבר’ה, שיש לו חנות בגבעתיים, הציע לה משרה של אחראית משלוחים. נועה ממש נעלבה היא לא רוצה “לסדר קופסאות” אחרי שני תארים.
זה פשוט קורע מצחוק אין לה שום ניסיון בעבודה, היא לא עבדה מאז האוניברסיטה, אבל היא מכוונת רק למשרות בכירות ומשכורות מטורפות. אני לא יודעת מה היא חושבת לעצמה.
מה את אומרת? איזה עבודה אפשר להשיג בארץ בגיל שלושים וחמש, כשאת לא עבדת אפילו יום אחד בחיים שלך? איך אפשר בכלל לצפות לקפוץ ישר לעמדת ניהול?
