החיים שלי מעוצבים סביב היעדרותו של אבי, וככל שאני מתבגרת, התחושה למצוא אותו ולגלות תשובות לשאלות שלא מניחות לי רק גוברת. כשאמי הייתה בהיריון איתי, אבי עזב אותה והשאיר אותה להתמודד לבד עם כל האתגרים שבלגדל אותי. היא שמרה את ההיריון בסוד, מתוך פחד מהבושה שיכלה לפול עליה, אך אבי בחר לברוח מאחריות במקום להתמודד עם התפקיד והזהות החדשה שלו כאב.
אני מוקירה את זכרונה של אמי החרוצה, שעובדת ימים כלילות ודואגת לי במסירות ללא גבולות. אהבתה באה לידי ביטוי בדברים הטובים שהייתה מביאה הביתה ובנשיקות הרכות על מצחי לפני השינה. כשהגעתי לגיל מסוים, הסקרנות שלי לגבי אבי רק התגברה, אך לא העזתי לשאול את אמא שלי, כי לא רציתי להכאיב לה.
אחרי שנים של ריחוק, החלטתי להתחיל במסע חיפוש אחרי אבי. ברגע של סקרנות, פתחתי קופסה ישנה בין חפציה של אמא, ושם מצאתי מסמכים עם שמו, שם משפחתו והכתובת שבה התגורר בתל אביב. לא היה לי מושג מה לעשות עם המידע הזה, אז ניסיתי לאתר אותו ברשת אך לשווא. יום אחד, הכרתי באינטרנט בחורה בשם תהל, שגרה בתל אביב. סיפרתי לה על החיפוש שלי, והיא מיד הציעה לעזור. בלי להתמהמה, קבענו והיא ליוותה אותי לכתובת.
כשהגענו, נודע לנו מאחד השכנים שאבי עם משפחתו החדשה נמצא בחופשה, אך תהל לא ויתרה. היא שאלה עוד כמה שכנים עד שמצאה מישהי שנתנה לה את הכתובת החדשה. זמן קצר לאחר מכן, אבי ומשפחתו חזרו מחופשה, ותהל ניסתה פעם נוספת ליצור איתו קשר בשמי.
לצערי, התשובה שקיבלנו ממנו הייתה קשה. הוא סירב להיפגש איתי, והסביר שעבר דירה כדי להתחיל פרק חדש בחיים ואינו מוכן לסכן את המשפחה שיצר למען מישהי זרה, גם אם זו בתו. המילים האלה חדרו אליי עמוק, ופתאום קיבלתי פרספקטיבה חדשה על האזהרות של אמא שלי.
כשאני עוצרת לחשוב, אני מבינה שזו הייתה טעות לצאת לחיפוש הזה מבלי לשקול עד הסוף את התוצאות האפשריות. הדחייה מצד אבי רק העמיקה את הריקנות שחשתי כל חיי. ייתכן שהגיע הזמן להשלים עם האמת ולמצוא נחמה באהבה ובתמיכה שקיבלתי מאז ומתמיד מאמי המסורה, יעל.
