החיים של עינת השתנו בפתאומיות כשהאב שלה החליט לחפש עבודה בחו”ל, בגלל מצוקה כלכלית וחוסר הזדמנויות בישראל. בגיל שנתיים בלבד, עינת ראתה את אביה עוזב, כשהוא מבטיח שמדובר בנסיעה זמנית. אך הוא נשאר הרחק עוד שנים רבות, שולח כסף הביתה כדי לפרנס את המשפחה.
בהיעדרו, עינת, אמהּ ואחותה הצליחו לשמור על רמת חיים יחסית נוחה בזכות התמיכה הכלכלית שהוא העביר כל חודש. עם זאת, החסך הרגשי מאביה הורגש בעוצמה, והמצב אף החריף כשאמה של עינת חלתה במחלה קשה. למרות מאבק ממושך ונחוש, האם הלכה לעולמה בסופו של דבר, ועינת מצאה את עצמה נושאת באחריות לטפל באחותה הקטנה.
אפילו כשהמשיכה בלימודיה באוניברסיטה, עינת כמעט ולא פינתה זמן לעצמה, וכל זמנה הוקדש ללימודים ולטיפול באחותה. היעדרו של אביה בלוויה של אמה נתפס על ידה כבגידה, וכאב זה, שמעולם לא קיבל מענה, רק העמיק את טינתה אליו. עינת בחרה להסתמך על עצמה, ודחתה את הכסף שאביה ניסה לשלוח. היא הצליחה למצוא עבודה כדי לפרנס את עצמה ואת אחותה.
בהמשך, האבל המשפחתי קיבל תפנית נוספת כאשר סבא של עינת נפטר, והשאיר להן בצוואה בית קטן ומכונית ישנה. באחד הימים כשניסתה לבדוק את מצב הרכב לקראת מכירה אפשרית, הוא נתקע במהלך הנסיעה. בדיוק אז עצר לידה ג’יפ שחור, ומתוכו ירד גבר שבתחילה התקשתה לזהותעד שהבינה שזה אביה שנעלם לפני שנים.
הוא ביקש לעזור לה וניסה לדבר איתה, אך עינת התקשתה להיענות. אותו מפגש פתאומי גרם לאב להבין את עומק המעשים שעשה ואת המחיר שגבה מהם. וכך, ההזדמנות לפיוס חמקָה לו בין האצבעות.
המפגש עם אביה עורר מערבולת רגשות אצל עינתהיא נעה בין כעס וסלידה לבין התקווה שאולי דווקא עכשיו יוכלו לרפא את הפצעים הישנים. רק הזמן יוכיח אם יצליחו לגשר על הפער שנפער ביניהם במשך שנות פרידה וכאב.
