יומן אישי תל אביב, 14 ביוני
היום אני יושב מול החלון בדירה השכורה שלי בצפון העיר וחושב על כל מה שעברתי עם נעמה. לפני כמה ימים היא ישבה מולי במטבח, עם עיניים דומעות, וסיפרה לי בעצמה בבקשה תסלח לי, הייתי עם מישהו אחר. זה היה כמו סתירה לפנים. לא הצלחתי להבין איך נעמה יכולה לעשות לי דבר כזה למרות שאני מודה שתמיד הייתה ספונטנית ואימפולסיבית, לפעמים עד כדי חוסר אחריות.
אני נזכר שבבוקר השני אחרי החתונה, היא הודיעה לי שלקחה הלוואה גדולה, ועכשיו שנינו צריכים לשלם אותה. אחר כך הגיע רגע קשה במיוחד פתאום היא התעלפה והזמנו אמבולנס. בבית החולים גיליתי שנעמה עברה הפלה בגלל סיבוכים. לא ידעתי בכלל שהיא בהריון. היא הסבירה לי, אנחנו עובדים קשה, מרוויחים יפה, זה לא זמן לתינוק, ושוב הרגשתי שאני מוותר על משהו שלא ידעתי אפילו שהוא שלי.
ועכשיו הבגידה הזו. כל הלילה הסתובבתי בעיר, לא הצלחתי להירגע. נעמה, דווקא היא, החליטה להציע לי פתרון מוזר אם תבגוד גם אתה, אולי תרגיש פחות רע עם עצמי. אפילו סידרה לי מפגש עם חברה שלה, תמר, בחורה גבוהה ויפה, עם שיער בלונדיני אך לא הצלחתי להביא את עצמי לעשות את זה. לא הצלחתי להבין באיזה עולם הפכתי להיות דמות בסרט מטורף.
תמר הביטה בי ואמרה, מה, אתה לא גבר? עניתי לה בשקט, אני פשוט בן אדם. לא מסוגל לפגוע במישהי בכוונה.
לא רציתי לראות את נעמה. ארזתי תיק, עברתי לגור כמה ימים אצל שותף מהאוניברסיטה. לא עברה יותר משבוע ונעמה התקשרה אני בהריון, אין לך ברירה, תחזור הביתה. אבל הפעם זה כבר לא עבד עליי. לא רציתי אותה, לא את התינוק, לא את המשפחה שהפסקתי להאמין בה.
כשהלכתי לקנות אוכל בסופר, נתקלתי שוב בתמר. היא הרימה גבה: מה אתה עושה פה? חשבתי שנעמה כבר הצליחה להחזיר אותך עם סיפור ההריון שלה.
ושם, פתאום, הבנתי שיש כאן משהו לא בסדר. ביקשתי מנעמה לראות אישור מהרופא, או הדמיית אולטראסאונד. היא התעצבנה: למה אתה לא מאמין לי? עניתי לה אחרי כל מה שהיה, אני לא יכול להאמין לעיוורון.
וכשלא היה לה מה להראות לי, הבנתי בבירור שוב ניסתה להונות אותי. באותו יום ביקשתי גט.
אני מביט בעצמי עכשיו, מחפש מחדש אמונה בתום הלב של אנשים, מחפש מחדש שלווה. מייחל לימים שקטים, שבהם אוכל לסמוך שוב על הלב שלי. החיים בתל אביב ממשיכים, ואני יודע אני אתגבר.
