תמיד הייתי משוכנעת שהוא ילד פלא שחצן. עידו היה הבן של משפחה עשירה מהרצליה, עם דירה פרטית, רכב חדש, ובגדים ממותגים כל מה שהלב חפץ.
אני, לעומת זאת, תמיד הייתי “העכברה האפורה”. הסתרתי מהחברים שההורים שלי שתיינים, ושהתחלתי לעבוד כבר מגיל ארבע־עשרה. ככה למדתי לתפור, אז תפרתי ותיקנתי בגדים לכל החברות.
בתחילת שנה א’, החבר’ה בכיתה החליטו לעשות מסיבת פתיחת שנה. להפתעתי, אפילו אותי הזמינו! הייתי כל כך להוטה להוכיח שיש בי משהו מיוחד.
לא היה לי שקל לדאוג לשמלה, אז תפרתי לעצמי אחת בלילות. השכנה שלי מהקומה מעל ספרה לי את השיער. כשנכנסתי למסיבה, אף אחד לא הכיר אותי. עידו מיד שם לב והביט בי כל הערב. ניסיתי להיעלם בקטנה, אבל הוא לא ויתר ניגש, הציע לי טרמפ עם הג’יפ שלו.
רק שבמקום את הכתובת שלי, נתתי לו את זו של השכנה, כי פשוט התביישתי להראות איפה אני באמת גרה. מאותו ערב, התחלנו להיפגש ולאט־לאט התאהבנו. פתאום, הוא כבר לא נראה לי יהיר תמיד גרם לי להרגיש שהמעמד שלנו שווה.
הכול היה ורוד, עד שחברים במסלול גילו שאני עובדת במכבסה. הם לא יכלו להתאפק, והתחילו לרדת עליי בלי רחמים. התחשק לי לקבור את עצמי מרוב בושה. בריחה נראתה לי הפתרון היחיד: הלכתי לדיקנית וכתבתי בקשה לעבור פקולטה.
חשבתי שאחרי שנה ישכחו ממני, ואולי אתגלגל לאוניברסיטה אחרת. היום זה נשמע לי שטותי, אבל אז זה היה כל מה שחשבתי עליו. החלפתי מספר טלפון ונפרדתי מעידו, ובשקט, חודשיים אחרי גיליתי שאני בהריון.
לא היה לי למי לספר, עבדתי ימים ולילות ובבית בלילות בכיתי לתוך הכרית. ההורים שלי היו עסוקים ביין ובקשת כסף לעוד בקבוק. רק הסנדקית שלי קלטה שמשהו לא בסדר, והיא אספה אותי אליה.
כשהורדתי לה את כל הסיפור מהמוח, הפך לי פתאום קל יותר. היא הייתה זו שליוותה אותי לבית היולדות, והיא הראשונה ששמעה שנולד לי בן. הילד שלי היה תינוק בלונדיני עם עיניים כחולות ממש מלאך קטן. לא הצלחתי להוריד ממנו את העיניים.
פתאום, כאילו משום מקום, קיבלתי הודעת וואטסאפ מעידו: “אני אוהב אתכן מאוד, ורוצה להיות איתכן.” למחרת השתחררתי לבית של הסנדקית, ונורא פחדתי לפגוש את עידו ולהביט לו בעיניים.
אני עוד זוכרת איך עמדתי מחוץ לדלת, מחזיקה את הבן שלי בחיבוק, ורציתי לבכות איך בזבזתי לעצמי שנה של אושר בגלל שטות? איך יכולתי בכלל לחשוב לעזוב אותו? כל זה היה ברור רק כשראיתי איך עידו מביט בבן שלנו באהבה כזאת, ולוקח אותו אליו ברוך ואז ידעתי שחבל על כל רגע שבזבזתי.
