כשבעלי פתח תיק גירושין, אני והילדים שלי עברנו לגור אצל ההורים שלי. לא הייתי מסוגלת להתמודד לבד הייתי צריכה לעבוד וגם לטפל בילדים. אז הבכור היה בן שלוש והקטן בן שנתיים.
לקחתי משכנתא והתחלתי מחדש את חיי. בהתחלה, רק בירכתי בשלום את השכנים, לא הכרתי אף אחד.
לאט לאט, הכרתי גבר מהבניין. היה לו בן. לפעמים ראיתי אותו עם אישה, והייתי בטוחה שהוא נשוי. בכל זאת, הוא מצא חן בעיניי חיצונית, אך לא התכוונתי להסתבך עם “גבר נשוי”.
יום אחד, הוא עזר לי לתקן ברז, והזמנתי אותו לקפה. במהלך השיחה, גיליתי שהאישה היא בעצם המטפלת, לא אשתו. הוא התקשה למצוא גננת טובה משום מה לא הייתה לו הצלחה. אשתו נפטרה בשנה שעברה, ולא נשארו לו קרובי משפחה. אז הבנתי שאולי יש כאן פתח למשהו נוסף…
התחלנו לדבר, להתקשר, לפעמים לצאת יחד עם הילדים לטיולים. יום אחד, בזמן שההורים שלי ביקרו, הוא דפק על הדלת.
מה שלומך? בבקשה, תוכלי לשמור על הבן שלי? הגן שלו סגור בגלל בידוד, אני חייב לצאת דחוף לעבודה, והמטפלת חולה.
בוודאי, אין בעיה, עניתי לו.
הוא הביא לי תיק עם בגדים, אוכל ו”הוראות” מה לעשות עם הילד שלו. אמר שיתקשר, אבל לא שיערתי שיתקשר כל חצי שעה ויבקש עדכון מה האכלתי אותו, מה לבש, כמה זמן היו בחוץ…
כשחזר לקחת את הילד, הוא התרעם למה הבן שלו לובש חולצה אדומה כשבהוראות היה כתוב לשים לו כחולה. במקום תודה, קיבלתי אינספור תלונות. לפני שיצא, שאל:
אני אביא אותו גם מחר, טוב?
לא סירבתי, אפילו כשהייתי ממש עמוסה. אבל יום אחד הגעתי לבית חולים. השכן התקשר וצעק עליי שלא פתחתי את הדלת. הסברתי שאני מאושפזת, והוא ניתק.
אחרי זמן מה, הוא הציע לשמור על הבן שלי, אבל סירבתי כי הייתי חייבת לעבוד. מאותו רגע, הטלפונים והמפגשים נעלמו. כשראיתי אותו בכניסה, רק החלפנו שלום קצר. חשבתי שהוא הגבר הנכון בשבילי, אבל התברר שהוא רק השתמש בי. אני עדיין מקווה שיום אחד אפגוש גבר שיתפוס לי את כל העולם.
