יומן אישי, יום ראשון
כשהגרוש שלי פתח בהליכי גירושין, לא נותרה לי ברירה אלא לקחת את שני הילדים ולעבור לגור אצל ההורים שלי בירושלים. לא הייתי מסוגלת להחזיק את כל העולם הזה לבד הייתי צריכה לעבוד, לדאוג לשניים קטנטנים, אחד בן שלוש והשני רק בן שנתיים. כל כך הרגשתי שאני מתחילה מהתחלה, עם משכנתה על הדירה הקטנטנה והלא מוכרת שלי, בשכונה שבה הכרתי רק את השכנים מהשלום מנומס במעלית.
רק אחרי חודשים אחדים, קרה משהו אחר. הכרתי את אמיר, שכן חדש, שהיה לו ילד משלו. לפעמים ראיתי אותו ברחוב עם אישה הסקתי לעצמי שהוא פשוט נשוי, והצד הוויזואלי שלו אולי קיבל ממני קריצה, אבל אף פעם לא חשבתי לפתח משהו עם “גבר נשוי”.
יום אחד הוא הבחין שיש לי בעיה בברז במטבח, ניגש לעזור, ואני הזמנתי אותו לקפה. בשיחה שפרצה בינינו גיליתי שהאישה שראיתי איתו זו היתה בסך הכול המטפלת של הילד, והוא פשוט לא מוצא מטפלת שמתאימה לו כבר הרבה זמן. התברר לי שאשתו נפטרה בשנה שעברה ואין לו קרובי משפחה שיוכלו לעזור. פתאום זה הרגיש לגמרי אחר, ואמרתי לעצמי שאולי בכל זאת יש כאן סיכוי למשהו אמיתי…
המשכנו לדבר, לעיתים התכתבנו או יצאנו לטיול קצר עם הילדים בפארק. באחד הימים, בזמן שההורים שלי ביקרו אצלי, אמיר דפק על הדלת.
מה נשמע? את יכולה אולי לשמור על דניאל? הגן שלו נסגר בגלל בידוד, ואני חייב לרוץ בדחיפות לעבודה. המטפלת שלנו חולה.
בטח, אין בעיה, השבתי לו.
אמיר השאיר שקית ענקית עם בגדים, אוכל, וכמובן רשימה מפורטת עם הוראות מה להאכיל, איך להלביש, מתי ואיך להוציא החוצה. אמר שיתקשר מידי פעם לבדוק איך הולך. לא האמנתי שהוא באמת יתקשר כל חצי שעה, ידרוש לדעת מה דניאל אכל, מה לבש, וכמה דקות נשארנו בחוץ.
כשחזר לקחת את בנו, הוא ממש התרעם על כך שהלבשתי אותו בחולצה אדומה, “בהוראות היה כתוב כחול”, העיר בחדות. במקום להודות, שמעתי ממטר של הערות קטנוניות. כשיצא, עוד הספיק להגיד “אני מביא אותו גם מחר, בסדר?”
אפילו כשהייתי עמוסה בעבודה, לא סירבתי לו. אבל אחרי זמן מה הגעתי בעצמי לאשפוז קצר בבית החולים. אמיר ניסה להשיג אותי, וכשלא פתחתי את הדלת, צעק לי בטלפון ואז ניתק.
כעבור תקופה הוא הציע לשמור על אחד מהילדים שלי, אבל כשאמרתי שאני חייבת לעבוד ושהעזרה לא רלוונטית, השיחות והתקשורת בינינו פשוט פסקו. מאז, כל מה שנשאר בינינו זה רק שלום חטוף בכניסה לבניין. האמנתי שאמצא בו שותף אמיתי, אבל בסוף הבנתי שהוא פשוט השתמש בנדיבות שלי. אני עוד מקווה שיום יבוא ואני אגלה את האיש שימלא לי את כל עולמי.
